הלכות פרה אדומה פרק ה

א) כל העוסקין בפרה מתחילה ועד סוף, מטמאין בגדים כל זמן עשייתן -- שנאמר בשוחט ומשליך עץ ארז "וכיבס בגדיו... ורחץ בשרו" (במדבר יט,ז), ונאמר בשורף "והשורף אותה, יכבס בגדיו" (במדבר יט,ח), ונאמר "וכיבס האוסף את אפר הפרה" (במדבר יט,י): מלמד שכל העוסקין בה מתחילה ועד סוף -- מטמאין בגדים, וטעונין טבילה והערב שמש, דין תורה; אבל המשמר אותה בשעת עשייתה, מטמא בגדים מדבריהם -- גזירה, שמא יזיז בה אבר.

ב) כל מקום שנאמר בתורה בטומאות "יכבס בגדיו", לא בא ללמדנו שהבגדים שעליו בלבד הם טמאים. אלא ללמד שכל בגד או כלי שייגע בו הטמא הזה, בשעת חיבורו במטמאיו -- הרי הן טמאים; אבל אחר שיפרוש ממטמאיו, אינו מטמא בגדים.

ג) כיצד, הנושא את הנבילה -- אחד בגד שעליו, או כלי שייגע בו, כל זמן שהוא נושא אותה -- הרי הן טמאין, והרי הן ראשון לטומאה; וכן זה הנושא, הרי הוא ראשון. פירש ממטמאיו, והשליך את הנבילה -- הרי הוא ראשון, כמות שהיה; ואם ייגע בכלי או בגד, אינו מטמא אותו -- שאין ולד טומאה מטמא כלים, כמו שביארנו בתחילת הספר. וכן כל כיוצא בנבילה.

ד) וכן כל העוסקין בפרה -- אם נגע בבגד או בכלי בשעת שחיטה, או בשעת שריפה -- הרי הן טמאין; אבל אחר שיפרוש ממעשיה, אף על פי שעדיין לא טבל, אם נגע בכלי, אינו מטמאו -- מפני שהוא ולד טומאה. והפרה עצמה אינה מטמאה, לא אדם ולא כלים שנגעו בה; אלא המתעסק בה בלבד -- הוא הטמא וטעון טבילה, ומטמא בגדים כל זמן שעוסק בה.

ה) [ג] במה דברים אמורים, בזמן שנשרפת כמצותה. אבל אם נפסלה, המתעסק בה טהור: אירע פסול בשחיטתה, אינה מטמאה בגדים. אירע בהזיתה פסול -- כל העוסק בה לפני פסולה, מטמא בגדים; לאחר פסולה, אינו מטמא בגדים. [ד] השלים לכנוס את אפרה, המתעסק בה אחר כן בחילוק האפר או בהצנעתו, וכן הנוגע בו -- טהור.

ו) ולא הפרה בלבד, אלא כל החטאות הנשרפות מן הפרים ומן השעירים -- השורף אותם מטמא בגדים בשעת שריפתו, עד שייעשו אפר: שהרי הוא אומר בפר ושעיר של יום הכיפורים, "והשורף אותם, יכבס בגדיו" (ויקרא טז,כח) -- מפי השמועה למדו שזה בניין אב לכל הנשרפין, שיהו מטמאין בגדים עד שייעשו אפר.

ז) במה דברים אמורים, בשלא אירע להן פסול, ונשרפו כמצותן בבית הדשן; אבל אם נפסלו בעזרה -- נשרפין שם כפסולי המוקדשין, ושורפן טהור. וכן המתעסק בהן משייעשו אפר, אינו מטמא בגדים. ואיזה הוא שורף, זה המסייע בשריפה -- כגון המהפך בבשר, והמשליך עצים, והמהפך באש, והחותה גחלים כדי שתבער האש, וכיוצא בהן; אבל המצית את האור לשורפן, והמסדר את המערכה -- טהור.

ח) וכן למדו מפי השמועה שהנושא פרים ושעירים הנשרפין, להוציאן לבית הדשן לשורפן -- טמא ומטמא בגדים דין תורה, כל זמן שהוא עוסק בהולכתן; וטעון טבילה והערב שמש: כמו המשלח את השעיר לעזאזל, שהוא מטמא כל בגד, וכל כלי שייגע בו ככלים שעליו, כל זמן שמתעסק בשלוחו -- שנאמר "והמשלח את השעיר לעזאזל, יכבס בגדיו" (ויקרא טז,כו).

ט) [ה] מאימתיי מטמאין בגדים, הנושאין פרים ושעירים הנשרפים -- משייצאו בהן חוץ לחומת העזרה. נשאום במוטות, ויצאו מקצת הנושאים חוץ לחומת העזרה, והאחרונים לא יצאו -- אלו שיצאו מטמאין בגדים; ואלו שעדיין לא יצאו אינן מטמאין בגדים, עד שייצאו.

י) יצאו וחזרו לעזרה -- הנושא אותן בעזרה, טהור עד שייצא בהן. היה עומד חוץ לעזרה, ומושך אותן משם מאחר שחזרו -- הואיל וכבר יצאו לחוץ, והרי זה המושך אותן בחוץ -- הרי הוא ספק טמא.

יא) [ו] ומאימתיי מטמא בגדים, המשלח את השעיר -- משייצא חוץ לחומת ירושלים, עד שעת דחייתו לעזאזל; אבל אחר שדחהו -- אם נגע בכלים ובבגדים, טהורים.

יב) [ז] הנוגע בפרים ובשעירים הנשרפין עצמן, אפילו אחר שיצאו, בין אדם בין כלים, בין אוכלין בין משקין -- הכול טהור; וכן אם נגעו בשעיר המשתלח עצמו, בזמן הולכתו -- טהורין: שאין אלו מטמאין אלא למתעסק בהם בלבד, שנאמר "והשורף אותה, יכבס בגדיו" (במדבר יט,ח); אבל הנוגע, טהור.