הלכות טומאת מת פרק כא

א) מניין לצמיד פתיל שמציל באוהל המת, שנאמר "וכול כלי פתוח, אשר אין צמיד פתיל עליו -- טמא, הוא" (במדבר יט,טו) -- הא יש צמיד פתיל עליו, טהור. ומפי השמועה למדו שאין הכתוב מדבר אלא בכלי חרס בלבד, כלי שאינו מיטמא אלא דרך פתחו; ולפיכך אם היה פתחו סתום, ומוקף צמיד פתיל -- הציל על כל שבתוכו.

ב) קל וחומר לכל הכלים שאין מקבלין טומאה, שיצילו בצמיד פתיל; והן -- כלי גללים, כלי אבנים, כלי אדמה, וכלי עצמות הדג ועורו ועצמות העוף, וכלי עץ הבא במידה, ונסרים של עץ שהן פשוטין ואינן כלים, וגולמי כלי מתכת: כל אלו, מצילין בצמיד פתיל. אם הדברים שבתוך הכלי המוקף ניצלו -- קל וחומר לבלועין, ולכלים שתחת האוהלים. מה בין אוהלים, לכלים שמצילין בצמיד פתיל -- שהכלים אינן מצילין אלא בצמיד פתיל, והאוהלים מצילין בכיסוי בלבד. [ב] משפך שכפהו, מציל בכיסוי: אף על פי שקצתו נקוב, נקב קטן -- הרי הוא כסתום.

ג) כל הכלים המצילין בצמיד פתיל -- אם היה בהן טפח על טפח על רום טפח, וכפאן על פיהן על הארץ -- אף על פי שלא מירח בצמיד פתיל מן הצדדין, הרי אלו מצילין כל מה שתחתיהן עד התהום: מפני שהם כאוהל, והאוהל מציל; אלא אם כן היה הכלי כלי חרס, שאין אוהלי כלי חרס מצילין.

ד) כיצד, חבית שכפיה על פיה -- אף על פי שמירחה בטיט מן הצדדין, כל מה שתחתיה טמא: שנאמר "צמיד פתיל עליו" (במדבר יט,טו), ולא צמיד פתיל על גבו. הדביק פיה לכותל, ומירחה מן הצדדים -- מצלת על כל מה שבתוכה, ועל כל שכנגדה בכותל; ואם לא מירח מן הצדדין, אינה מצלת -- שאין כלי חרס מציל משום אוהל, כמו שביארנו.

ה) אבל שאר כל הכלים המצילין בצמיד פתיל, שהיו פייותיהן דבוקות בדופני הבית -- מצילין בלא צמיד פתיל, מפני שהם מצילין משום אוהלים; לפיכך צריך שיהיה בדופן הכלי טפח -- שאין הכלים מצילין עם דופנות אוהלים, עד שיהיה להם דופן טפח.

ו) היה לכלי דופן חצי טפח, והיה יוצא מדופן האוהל שפה חצי טפח, והדביק זה לזה -- אף על פי שיש שם חלל טפח, אינו מציל: עד שיהיה טפח ממקום אחד.

ז) [ד] כשם שמצילין מבפנים, עם דופנות האוהל -- כך מצילין חוץ לאוהל, אם סמכן לאוהל: שהרי האוהל נעשה כסוי מכל מקום. כיצד, כלי מהן שיש לו דופן טפח, שהניחו על גבי יתדות חוץ לאוהל, וסמך פיו לדופן האוהל, והייתה טומאה תחתיו -- כלים שבתוכו טהורין. ואם היה סמוך לכותל חצר, או לכותל גינה -- אינו מציל, לפי שאינן כותל אוהל; ולפיכך כלים שבתוך הכלי טמאים, שהרי האהילו על הטומאה.

ח) [ה] קורה שיש בה פותח טפח, והיא נתונה מכותל לכותל, וטומאה תחתיה, וקדירה תלויה מן הקורה, והייתה הקורה נוגעת בפי קדירה כולו ומכסה אותו -- כלים שבקדירה טהורים, שהרי הוצלו בכיסוי האוהל להם; ואם לא היה פי הקדירה מכוסה בקורה, אלא ביניהן ריוח -- כל מה שבקדירה טמא, והקדירה עצמה טמאה.

ט) [ו] בור שבתוך הבית, וטומאה בבית, וכלים בבור -- אם היה מכוסה בנסר חלק, או בכלי המציל שיש לו דופן טפח -- הרי כל מה שבבור טהור; היה לבור בניין סביב לפיו, גבוה טפח על הארץ, בין שכיסהו בכלי המציל שיש לו דופן, בין שלא הייתה לו דופן -- הרי זה מציל, שהרי יש לו דופן טפח ממקום אחר.

י) [ז] חדות הבנוי בתוך הבית, ומנורה בתוכו, והפרח שלה יוצא ומכסה פי החדות, ונתן כלי המציל באוהל המת על פי החדות, והרי הוא נשען על פרח המנורה -- רואין: אם תינטל המנורה, והכלי המציל עומד -- הרי זה מציל על כל שבחדות, וכלים שבין שפת הכלי ושפת החדות טהורים עד התהום; ואף המנורה טהורה, אף על פי ששפת הפרח נראה בין הכסוי והחדות. ואם לאו, הכול טמאים.

יא) [ח] חדות הבנוי בתוך הבית, וכלי המציל נתון על פיו, והייתה טומאה בין שפת הכלי ושפת החדות, או בתוך החדות -- הבית טמא: שאין האוהל שבתוך הבית מונע הטומאה, כמו שביארנו.

יב) הייתה טומאה בבית -- כלים שבכותלי החדות -- אם יש במקומם טפח על טפח על רום טפח, טהורים; ואם לאו, טמאים. ואם היו כותלי החדות רחבים משל בית -- בין כך ובין כך, טהורים: מפני שאינם חשובין מכותלי הבית; וכשם שמציל החדות בתוכו, כך מציל בכתליו.

יג) כבר ביארנו שהתנור הישן -- הרי הוא ככל הכלים, שהם מביאים את הטומאה ואין נעשין אוהלים; ומפני זה אינו מציל על מה שבתוכו, אלא אם כן היה מוקף צמיד פתיל כשאר כלים המצילין. וכן ביארנו שהתנור החדש -- אינו ככלים לעניין זה, אלא נעשה אוהל; ולפיכך מציל על מה שבתוכו בכסוי בלבד בלא צמיד פתיל, כאוהלים. וכסוי התנור, הוא נקרא סרידה.

יד) [ט] תנור ישן בתוך החדש, וסרידה על פי החדש, והרי הכסוי נשען על פי התנור הישן -- רואין: אם כשיינטל הישן, תיפול הסרידה -- לא תציל, וכל שבתוכו טמא; ואם לאו, הכול טהור. היה החדש בתוך הישן, והסרידה מונחת על פי הישן -- אם יש בין החדש והכסוי פחות מטפח -- כל שבתוך החדש טהור, וכאילו הסרידה מונחת על פיו.

טו) [י] סרידה של חרס שיש לה שפה, והיא עודפת על פי התנור, ומוקפת צמיד פתיל -- אפילו הייתה טומאה תחתיה או על גבה, הכול טמא; הרי כנגד אוויר של תנור, טהור. הייתה טומאה כנגד אווירו של תנור -- מכנגדו עד לרקיע טמא, וכל מה שבתוכו טהור.

טז) [יא] קדירה שכפיה על פי החבית, ומירח דופנותיה עם החבית -- מצלת על כל מה שבתוכה, ועל מה שבינה ובין שפתות החבית. הושיבה על פי החבית כדרכה, ומירח -- אינה מצלת: מפני שהקדירה מיטמאה מאווירה; ואין כלי טמא מציל, כמו שביארנו.

---

הלכות טומאת מת פרק כב

א) שולי המחצין, ושולי קרקרות כלים, ודופנותיהן מאחוריהן -- אין מצילין בצמיד פתיל באוהל המת; קירסמן, ושפן, ועשין כלים -- מצילין בצמיד פתיל: שאין מציל בצמיד פתיל אלא כלים. [ב] כלי חרס שנתן בו טיט עד חצייו, לא ביטלו; ואם השקיע בו את הכלים, מציל.

ב) [ג] כלי חרס מציל בצמיד פתיל, עד שיינקב במוציא רימון; ובגדול, עד שייפחת רובו. כיצד, כלי גדול שנפחת רובו, והקיפו צמיד פתיל, וסתם מקום הפחת בצמיד פתיל -- הרי זה מציל, אף על פי שאינו חשוב כלי לעניין טומאה.

ג) אבל כלי המוקף צמיד פתיל שהיה נקוב או סדוק, ולא סתם הנקב -- נטמא, ואינו מציל. וכמה יהיה בנקב, אם היה כלי העשוי לאוכלין, שיעורו במוציא זיתים; היה עשוי למשקה, שיעורו בכונס משקה; העשוי לכך ולכך, מטילין אותו לחומרו, ומשיינקב בכונס משקה, אינו מציל -- עד שיסתום הנקב, או ימעטנו.

ד) תנור שהייתה סרידה על פיו, ומוקף צמיד פתיל, ונתון באוהל המת, ונסדק התנור -- אם היה הסדק מלוא פי מרדע, שהוא היקף טפח -- נטמא התנור, ואף על פי שאין המרדע יכול להיכנס בסדק, אלא הרי הוא כמותו בשווה; פחות מכאן, התנור טהור. נסדקה הסרידה שעל פיו כמלוא פי מרדע נכנס, הרי זה טמא; פחות מכאן, ניצל בצמיד פתיל. היה הסדק עגול -- אין רואין אותו ארוך, אלא שיעורו כמלוא פי מרדע נכנס.

ה) תנור המוקף צמיד פתיל, שניקב נקב בעינו של תנור הטוחה -- אם היה הנקב מלוא כוש נכנס ויוצא, כשהוא דולק -- הרי זה נטמא; ואם היה הנקב פחות מזה, ניצל. [ו] ניקב התנור מצידו -- שיעורו מלוא כוש נכנס ויוצא, כשלא דולק.

ו) וכן מגופת החבית שניקבה, שיעורה כדי שתיכנס מיצה שנייה של שיפון בנקב; וחצבים גדולים שניקבו, שיעורם כדי שתיכנס מיצה שנייה של קנה. פחות מכאן, טהורין. במה דברים אמורים, בזמן שנעשו ליין. אבל אם נעשו לשאר המשקין -- אפילו ניקבו בכל שהן, נטמאו; ואין הצמיד פתיל מועיל להם, עד שיסתום הנקב. ואף בזמן שנעשו ליין, לא אמרו אלא שניקבו שלא בידי אדם. אבל אם נעשו בידי אדם -- אפילו כל שהן, טמאים; ואינן ניצלין, עד שייסתם הנקב.

ז) חבית שהיא מלאה משקין טהורין, ומניקית של חרס בתוכה, והחבית מוקפת צמיד פתיל, ונתונה באוהל המת -- החבית והמשקין טהורין. והמניקית טמאה -- מפני שקצתה האחת, בתוך החבית המוקפת, והקצה השני פתוח לאוהל המת, ואינו סתום: אף על פי שהיא עקומה, אין העקום כסתום.

ח) חבית המוקפת צמיד פתיל שניקבה מצידה, וסתמו שמרים את הנקב -- תציל. אגף חצי הנקב, וסתם חצייו -- הרי זה ספק, אם הציל אם לא הציל. סתם את הנקב בזמורה, עד שימרח מן הצדדין; סתמו בשני קיסמים, עד שימרח מן הצדדין ובין זמורה לחברתה.

ט) וכן נסר שנתון על פי התנור, ומירח מן הצדדין -- הציל; היו שני נסרים, עד שימרח מן הצדדין ובין נסר לחברו. חיבר את שני נסרים במסמרים של עץ וכיוצא בהם, או שליפף עליהם שוגמין -- אין צריך למרח מן האמצע.

י) במה מקיפין, בסיד ובגפסין, בזפת ובשעווה, בטיט ובצואה ובחמר ובחרסית, ובכל דבר המתמרח; ואין מקיפין לא בעבץ ולא בעופרת, מפני שהוא פתיל ואינו צמיד. ומקיפין בדבילה שמנה שלא הוכשרה, ובבצק שנילוש במי פירות כדי שלא יטמא -- שדבר טמא, אינו חוצץ.

יא) [ט] מגופת החבית שנתחלחלה -- אף על פי שאינה נשמטת, אינה מצלת: שהרי נתרעע הצמיד. הכדור והפקעת של גמי שנתנן על פי החבית, ומירח מן הצדדין -- לא הציל, עד שימרח על כל הכדור ועל כל הפקעת מלמטן למעלן. וכן במטלת של בגד, שקשרה על פי הכלי; הייתה של נייר או של עור, וקשרה במשיחה -- אם מירח מן הצדדין, הציל.

יב) [י] חמת של עור הדג או הנייר, שהלביש בהן את החבית, וצררה מלמטה -- הרי זו מצלת; ואם לא צררה -- אף על פי שמירח מן הצדדין, לא הציל.

יג) [יא] חבית זפותה, שנתקלף החרס מלמעלה, והזפת שלה עומד, ונתן הכסוי על הזפת, ודחקו עד שדבק בזפת, ונמצא הזפת עומד בין הכסוי ובין קרקע החבית -- הרי זה מציל; וכן בכלי המורייס, וכיוצא בהם מדברים המתמרחין, שהיה המתמרח בין הכסוי ובין הכלי, כמו זר -- הואיל והכול דבוקין, הרי זה מציל.

---

הלכות טומאת מת פרק כג

א) כל הכלים המצילין בצמיד פתיל, מצילין על כל מה שבתוכן -- בין אוכלין, בין משקין, בין בגדים וכלי שטף; זה הוא, דין תורה. אבל מדברי סופרים שכלי חרס המוקף צמיד פתיל, אינו מציל אלא על האוכלין ועל המשקין ועל כלי חרס אחרים שיהיו בתוכו; אבל אם היו בתוך כלי חרס המוקף, כלי שטף או בגדים -- הרי אלו טמאים.

ב) ומפני מה אמרו שלא יציל על הכול, כשאר כלים המצילין -- מפני ששאר הכלים המצילין, אינן מקבלין טומאה כלל, וכלי חרס מקבל טומאה, וכלי טמא אינו חוצץ; וכל כלי עמי הארץ בחזקת טומאה, כמו שיתבאר.

ג) ולמה לא אמרו כלי חרס של עמי הארץ, לא יציל על הכול, ושל חבר יציל על הכול, שהרי הוא טהור -- מפני שאין עם הארץ טמא בפני עצמו, ויאמר הואיל וכלי חרס מציל על הכול, אחד אני ואחד החבר; ולפיכך השוו, וגזרו שלא יציל על הכול.

ד) ולמה אמרו מציל, על האוכלין ועל המשקין ועל כלי חרס -- מפני שאלו השלושה טמאים הן על גב עם הארץ, בין קודם שיהיו באוהל המת, בין אחר שהיו שם תחת צמיד פתיל. ולעולם לא ישאל החבר מעם הארץ, לא אוכלין ולא משקין ולא כלי חרס אלא על דעתו שהן טמאין -- שהרי אין להן טהרה לעולם, ולא יבוא בהם לידי תקלה.

ה) אבל כלי שטף, שואל אותם החבר מעם הארץ, ומטבילן מפני מגע עם הארץ, ומעריב שמשן, ומשתמש בהן בטהרות. לפיכך חשו חכמים, שמא ישאל ממנו כלי שטף, שכבר היה תחת צמיד פתיל בכלי חרס שלו, שהרי העם הארץ הזה מדמה שניצל, והרי הוא טמא טומאת שבעה; ויטביל החבר, ויעריב שמשו, וישתמש בו בטהרות, ויבוא לידי תקלה. ומפני זה, גזרו שלא יציל כלי חרס על כלי שטף שבתוכו.

ו) [ג] כלי חרס שמשתמשין בהן באפר הפרה, או בקודשים -- עמי הארץ נאמנין על טהרתן, מפני שהן נזהרים בהן הרבה; ולפיכך יצילו על הכול בצמיד פתיל, אף על פי שהם של חרס.

ז) [ב] אדם שהיה נתון בתוך החבית, ומוקפת צמיד פתיל -- טהור; ואפילו עשיה גולל לקבר. וייראה לי שזה שלא גזרו על האדם שהוא תחת צמיד פתיל בכלי חרס -- מפני שהוא דבר שאינו מצוי ברוב העיתים, לא גזרו בו.

ח) [ד] ארובה שבין בית לעלייה, וטומאה בבית, וקדירה נתונה על פי הארובה, ונקובה בכונס משקה -- הקדירה טמאה, והעלייה טהורה. הייתה שלמה -- כל שבעלייה מאוכלין ומשקין וכלי חרס, טהור; אבל אדם וכלי שטף שבעלייה, טמאים: שאין כלי חרס חוצץ, אלא על האוכלין ועל המשקין וכלי חרס; וכל שבעלייה זו טהורה, כאילו הוא תחת צמיד פתיל בכלי חרס. וטימאו האדם שבעלייה זו, מפני שהוא דבר המצוי.

ט) לפיכך אם היה בעלייה זו כלי מתכות וכיוצא בו מלא משקין -- הכלי טמא טומאת שבעה, והמשקין טהורין.

י) הייתה בה אישה לשה בעריבה של עץ -- האישה והעריבה טמאין טומאת שבעה, והבצק טהור כל זמן שעוסקת בו; פירשה, וחזרה ונגעה בו -- טימאתו. וכן אם פינה הבצק או המשקין לכלי אחר, מכלי שטף שבעלייה -- נטמאו במגע הכלי האחר.

יא) היה על פי ארובה זו שאר כלים המצילים בצמיד פתיל, שאינן מקבלין טומאה כמו שביארנו, ולפיכך אין מגע עם הארץ מטמא אותן, או שהיה כלי חרס הטהור לפרה אדומה או לקודש, שהכול נאמנין על טהרתן -- הרי זה מציל על כל מה שבעלייה.

יב) היה אוהל נטוי בעלייה, ומקצתו מרודד על הארובה שבין בית לעלייה -- הרי זה מציל, ואף על פי שאין גגו על הארובה: שהאוהל מציל בכיסוי, כמו שביארנו.