הלכות טומאת מת פרק יח

א) אדם שהאהיל בידו אחת על המת, והאהיל בשנייה על הכלים, או שנגע במת, והאהיל על הכלים -- אם יש בידו פותח טפח, הכלים טמאין; ואם לאו, הכלים טהורין.

ב) וכן שני בתים, ובהן שני חציי זיתים, ופשט ידו לבית זה, וידו השנייה לבית השני -- אם יש בידו פותח טפח, עירב את הטומאה, ונעשה הכול כאוהל אחד, ונטמא הוא והבתים; ואם לאו, אינו מביא את הטומאה.

ג) [ב] אדם שהשקיף בעד החלון, והאהיל על הטומאה -- מביא את הטומאה לבית, ונטמא כל הבית; היה מוטל על האסקופה, ומקצתו בתוך הבית ומקצתו בחוץ, והאהילה טומאה על מקצתו שבחוץ -- הבית טמא: מפני שהאדם חלול, ויש בו גובה טפח; וכיון שהאהילה טומאה עליו -- הרי זה כמאהיל עליה, ומביא את הטומאה.

ד) וכן אם הייתה טומאה בבית, והאהילו טהורין על מקצתו שבחוץ -- הרי אלו טמאין: מפני שהוא כמאהיל על הטומאה; והאדם מביא ואינו חוצץ, כמו שביארנו.

ה) [ג] נושאי המת שעברו בו תחת האכסדרה, והגיף אחד מהם את הדלת, וסמכו במפתח, כדי שלא יטמא הבית, וכן אם היה אדם מבפנים או מבחוץ סומך הדלת -- אם יכול הדלת לעמוד בפני עצמו, הבית טהור. ואם לאו, הבית טמא: שנמצא האדם, הוא שחצץ בפני הטומאה; והאדם והכלים מביאין ואינן חוצצין, כמו שביארנו.

ו) [ד] תנור שהוא עומד בתוך הבית, ועינו קמורה לחוץ, והאהילו נושאי המת על עינו הקמורה -- התנור טמא, והבית טהור: שהרי אין התנור גבוה מעל הארץ, כדי שיביא טומאה לבית.

ז) מגדל הבא במידה שהוא עומד בתוך הפתח, ונפתח לחוץ, וטומאה בתוכו -- הבית טהור; טומאה בבית, מה שבתוכו טמא: שהרי הוא פתוח, ובתוך הפתח; ודרך הטומאה לצאת, ואין דרכה להיכנס.

ח) הייתה מוכני שלו משוכה לאחוריו, ויוצאת פחות מטפח, ואינה נשמטת, וטומאה שם בתוכה כנגד הקורות -- הבית טהור: שאף על פי שהיא יוצאה, אינה נשמטת, ואינה יוצאת טפח. והוא, שיהיה בה טפח על טפח על רום טפח חלול; אבל אם אין במוכני חלל טפח -- הרי הטומאה רצוצה בתוך הבית, והבית טמא.

ט) היה המגדל עומד בתוך הבית, והטומאה בתוכו, או בתוך התיבה שלו, אף על פי שאין ביציאתה פותח טפח -- הבית טמא; טומאה בבית, מה שבתוכו טהור: שדרך הטומאה לצאת, ואין דרכה להיכנס. [ה] כלים שבין המגדל ובין הארץ, שבינו ובין הכותל, ושבינו ובין הקורות -- אם יש שם פותח טפח, טמאים. ואם לאו, טהורים: שהרי אני רואה את הקורות, כאילו הן יורדות וסותמות.

י) [ו] הייתה טומאה תחת המגדל, בינו ובין הארץ, או בינו ובין הקורות, או בינו ובין הכותל -- בין שיש שם חלל טפח בין שאין שם, הבית טמא. היה עומד באוויר וטומאה בתוכו, כלים שבעובייו טהורים; טומאה בעובייו, כלים שבתוכו טהורים.

יא) [ז] כל שיפועי אוהלים, כאוהלים. כיצד, אוהל שהוא שופע ויורד וכלה עד כאצבע, וטומאה באוהל -- כלים שתחת השיפוע טמאים; טומאה תחת השיפוע, כלים שבאוהל טמאים.

יב) הטומאה מתוך השיפוע -- הנוגע בו מתוכו, טמא טומאת שבעה. והנוגע בשיפוע מאחריו, טמא טומאת ערב: נעשה השיפוע מאחריו, כאילו הוא כלי שנגע באוהל.

יג) הייתה הטומאה על אחורי השיפוע -- הנוגע בו מאחוריו, טמא טומאת שבעה; והנוגע בשיפוע בתוכו, טמא טומאת ערב. כחצי זית מתוכו, וכחצי זית מאחוריו -- הנוגע בין מתוכו בין מאחוריו, טמא טומאת ערב; והאוהל עצמו, טמא טומאת שבעה. [ח] היה כנף האוהל מרודד על הארץ, וטומאה תחת כנף האוהל הפרוס על הארץ, או על גבי הכנף -- טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת.

---

הלכות טומאת מת פרק יט

א) כוורת שהיא מוטלת בארץ, והיא בתוך פתח הבית ופיה לחוץ, וכזית מן המת נתון תחתיה, או על גבה מבחוץ -- כל שהוא כנגד הזית בתחתיה או בגבה, טמא; וכל מה שבאוויר תוכה, טהור -- חוץ מכלי שהוא כנגד הטומאה; והבית טהור.

ב) הייתה הטומאה בבית, אין טמא אלא הבית; אבל כלים שבתוכה תחתיה או על גבה, טהורים. הייתה הטומאה בתוכה, הכול טמא -- כל שבבית, וכל שבתוכה, וכל שעל גבה וכל שתחתיה כנגד הטומאה, כמו שביארנו.

ג) הייתה גבוהה מן הארץ טפח, וטומאה תחתיה או בבית או על גבה -- הכול טמא: כל שבבית, וכל שתחתיה, וכל שעל גבה. אבל כל שבאוויר תוכה טהור, חוץ מכלי שהוא כנגד הטומאה.

ד) הייתה הטומאה בתוכה, הכול טמא -- כל שבתוכה, וכל שבבית, וכל שתחתיה, וכל שעל גבה: שהכלים או האדם שנעשו אוהל על הטומאה, או שהייתה הטומאה על גביהם -- מביאין ולא חוצצין, כמו שביארנו.

ה) במה דברים אמורים, בזמן שהיא כלי ומחולחלת. אבל אם הייתה פחותה וסתם המקום הנפחת בקש, שהרי אינה כלי, או שהייתה אפוצה עד שלא יהיה בה חלל, אלא אטומה כדי שלא יימצא בה חלל טפח במקום אחד -- הייתה גבוהה מן הארץ טפח, וטומאה תחתיה או בבית -- הרי הבית וכל שתחתיה טמאין, מפני שהוא אוהל אחד; ותוכה וגבה טהור -- מפני שהוא אוהל של עץ, ואינו כלי. הייתה טומאה בתוכה, אין טמא אלא תוכה; הייתה על גבה, כנגדו עד לרקיע טמא.

ו) הייתה מונחת על הארץ ופיה לחוץ, וכזית מן המת נתון תחתיה -- כנגדו עד התהום טמא; היה על גבה, כנגדו עד הרקיע טמא. הייתה טומאה בבית, אין טמא אלא הבית; הייתה טומאה בתוכה, אין טמא אלא תוכה.

ז) [ב] כוורת המוטלת בארץ בתוך הפתח, ופיה לפנים, והיא כלי שלם וחלולה, וכזית מן המת נתון תחתיה או על גבה מבחוץ -- כל שהוא כנגד הזית בתחתיה או על גבה, טמא; וכל מה שבאוויר תוכה, טהור -- חוץ מכנגד הטומאה; והבית טהור. הייתה טומאה בתוכה, או בבית -- הכול טמא.

ח) הייתה גבוהה מן הארץ טפח, וטומאה תחתיה או בתוכה או על גבה, או בבית -- הכול טמא: כל שבבית וכל שתחתיה, מפני שהיא והבית כאוהל אחד; וכל שעל גבה וכל שבתוכה, שהכלי מביא את הטומאה ואינו חוצץ, כמו שנתבאר.

ט) הייתה פחותה ופקוקה בקש, או אפוצה, וגבוהה מן הארץ טפח, וטומאה תחתיה או בבית או בתוכה -- הכול טמא, חוץ מעל גבה. הייתה טומאה על גבה, כנגדו בלבד עד לרקיע טמא; אבל תוכה ותחתיה והבית -- כל מה שבהם טהור, מפני שאינה כלי חוצצת. הייתה מונחת על הארץ, ופיה לפנים, וכזית מן המת נתון תחתיה -- כנגדו עד התהום טמא; הייתה על גבה, כנגדו עד לרקיע טמא; הייתה הטומאה בתוכה, או בבית -- תוכה והבית טמאים.

י) [ג] כוורת שהיא בתוך הבית, והיא ממלאה את כל גובה הבית, ופיה למעלה לקורות הבית, ואין בינה לבין הקורות פותח טפח, וטומאה בתוכה -- הבית טמא; טומאה בבית, מה שבתוכה טהור: שדרך הטומאה לצאת לתוך הבית בפחות מטפח, ואין דרכה להיכנס -- בין שהייתה עומדת, בין שהייתה מוטה על צידה ופיה לכותל ובינה ובין הכותל פחות מטפח, בין שהייתה כוורת אחת, בין שהיו שתיים זו על גבי זו ואין בין העליונה לקורות או לכותל פותח טפח.

יא) הייתה עומדת בתוך הפתח ופיה למעלה, ואין בינו לבין המשקוף פותח טפח, וטומאה בתוכה -- הבית טהור; טומאה בבית, מה שבתוכה טמא: שדרך טומאה לצאת, ואין דרכה להיכנס.

יב) [ד] כוורת חלולה שהיא כלי שלם, והייתה מונחת על צידה באוויר, וכזית מן המת נתון תחתיה או על גבה -- כל שהוא כנגד הזית בתחתיה ובגבה, טמא; וכל מה שבאוויר תוכה, טהור -- אלא כנגד הטומאה; וכל שאינו כנגד הטומאה בתוכה, טהור. הייתה טומאה בתוכה, הכול טמא: כל מה שבתוכה, וכל שכנגד הטומאה למעלה על גבה, או למטה תחתיה.

יג) הייתה גבוהה מן הארץ טפח, וטומאה תחתיה או על גבה -- כל שתחתיה טמא, וכל שעל גבה טמא, אבל כל שבתוכה טהור, חוץ מכלי שהוא כנגד הטומאה. הייתה טומאה בתוכה, הכול טמא -- כל מה שבתוכה, וכל שתחתיה, וכל שלמעלה על גבה: שהכלים מביאין ואינן חוצצין, כמו שביארנו.

יד) לפיכך אם הייתה כוורת זו המוטלת על הארץ פחותה ופקוקה בקש, או שהייתה באה במידה, וכזית מן המת נתון תחתיה -- כנגדו עד התהום טמא; על גבה, כנגדו עד לרקיע טמא; בתוכה, אינו טמא אלא תוכה. הייתה גבוהה טפח מעל הארץ, וטומאה תחתיה -- תחתיה בלבד טמא; בתוכה, תוכה בלבד טמא; על גבה, כנגדו עד לרקיע טמא. שכבר ביארנו שכלי עץ הבא במידה -- כאוהל הוא חשוב, לא ככלים; ולפיכך חוצץ.

טו) [ה] כוורת שהיא כלי שלם, והיא יושבת על שוליה לאוויר, וטומאה תחתיה או בתוכה או על גבה -- טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת. אבל אם הייתה גבוהה טפח, או מכוסה, או כפויה על פיה, וטומאה תחתיה או בתוכה או על גבה -- הכול טמא: כל שבתוכה, וכל שתחתיה; וכל שעל גבה, אם הייתה הטומאה למטה -- שהכלי המאהיל מביא את הטומאה ואינו חוצץ, כמו שביארנו.

טז) לפיכך אם הייתה פחותה ופקוקה בקש, או באה במידה, וטומאה תחתיה או בתוכה או על גבה -- טומאה בוקעת ועולה ובוקעת ויורדת. ואם הייתה גבוהה טפח, וטומאה תחתיה -- תחתיה בלבד טמא. הייתה טומאה בתוכה או על גבה, כנגדו עד לרקיע טמא; וכלים שתחתיה טהורין, מפני שהיא אוהל וחוצצת.

יז) [ו] גמל שהוא עומד באוויר -- טומאה תחתיו, כלים שעל גביו טהורים; טומאה על גביו, כלים שתחתיו טהורין. היה רובץ וטומאה תחתיו, הרי זו בוקעת ועולה ובוקעת ויורדת; וכן אם הייתה טומאה רצוצה תחת רגלו, או על גב רגלו -- הרי זו בוקעת ועולה ובוקעת ויורדת.

יח) כבר ביארנו בנזירות, שאם היה הנזיר וכזית מן המת תחת הגמל, או תחת המיטה וכיוצא בה משאר הכלים -- אף על פי שנטמא טומאת שבעה, אינו מגלח. ומשם אתה למד שכל אלו ההלכות האמורות בטומאת אוהלים הנעשים מן האדם, או מן הבהמה, או מן הכלים -- מדברי סופרים, מהן דברי קבלה ומהן גזירות והרחקות; ולפיכך אין הנזיר מגלח עליהן, ואין חייבין עליהן כרת על ביאת מקדש, או אכילת קודשים. ואין הדברים כולן אמורין אלא לעניין טומאת תרומה וקודשים בלבד, כמו שביארנו.

---

הלכות טומאת מת פרק כ

א) שלושה דברים מצילין באוהל המת -- צמיד פתיל, ואוהלין, ובלועין. הבלועין -- מצילין על הטהורין, שלא ייטמאו; ומונעין את הטומאה, שלא תצא ותטמא. אבל צמדי פתיל ואוהלין -- מצילין על הטהורין, שלא ייטמאו; ואינן מונעין את הטומאה, שלא תצא ותטמא אחרים.

ב) כיצד, בית טמא שיש בו כלי מוקף צמיד פתיל -- כל שבתוך הכלי טהורין; וכן אם היה שם אוהל בתוך הבית, כל הכלים שבתוך האוהל טהורין. אבל אם היה כזית מן המת נתון בכלי, ומוקף עליו בצמיד פתיל, והכניסו לבית -- הבית טמא; וכן אוהל בתוך אוהל, וכזית מן המת באוהל הפנימי -- כל הכלים שבאוהל החיצון טמאים.

ג) [ב] אבל הבלועין -- מצילין על הטהורים, ומונעין את הטומאה. כיצד, כלב שאכל בשר המת, ונכנס לבית -- הבית טהור; בלע טבעת, אפילו אדם שבלע טבעת, ונכנס לאוהל המת -- אף על פי שנטמא טומאת שבעה, הטבעת טהורה.

ד) וכן כל הבלועין בחיה ובבהמה ובעופות ובדגים, מצילין כל זמן שהם חיים; ואם מתו, ובשר המת בתוך מעיהם, או הכלים -- הרי הם כמו שאינו בלוע. [ג] נשחט רוב אחד בעוף, ורוב שניים בבהמה -- אף על פי שעדיין הן מפרכסין, הרי הם כמתים, ואינם מצילין על הכלים הבלועים, ולא מונעין את הטומאה שבתוך מעיהם שלא תטמא.

ה) [ד] וכמה תשהה הטומאה במעיהם, ותהיה מטמאה כשימותו -- בכלב, שלושה ימים מעת לעת; ובשאר חיה ובהמה ועופות ודגים, יום אחד מעת לעת. במה דברים אמורים, בשנשאר בשר המת בתוך מעיהם; אבל זאב שבלע תינוק, והקיאו דרך בית הרעי -- הבשר טהור, והעצמות בטומאתן.

ו) [ה] אין הבלועין ניצלין אלא בבטן נפש חיה, כמו שביארנו; אבל הבלועין בגוף הכלים והאבנים, אינם ניצלין. כיצד, כוש שנבלעה בו הצינורה של מתכת, ומלמד שנבלע בו הדרבן, ולבינה שהייתה טבעת מובלעת בתוכה, ונכנסו לאוהל המת -- ניטמאו, אף על פי שאינן נראין, והרי הם מחופין: שאין הבלועין בכלים ניצלין אלא בצמיד פתיל. וכן מחט או טבעת שהיו מובלעין בטפילת התנור, ונטמא התנור באוהל המת, או שנפלה טומאה לאווירו -- נטמאו הכלים שבתוך הטפילה; ואם היה התנור מוקף בצמיד פתיל -- הואיל והתנור טהור, אף הכלים המובלעין בטיט שעל גביו טהורים.

ז) וכן חבית המוקפת צמיד פתיל, והייתה מחט או טבעת במגופת החבית מצידה -- הרי אלו טמאין, ואין ניצלין באוהל המת. היו במגופת החבית כנגד פיה -- אם היו נראין לתוך החבית ואינן יוצאין לאווירה, טהורין; ואם יצאו לאווירה, טמאין -- שאין כלי חרס המוקף צמיד פתיל מציל על הכלים שבתוכו, כמו שיתבאר. ואם יש תחתיהן כקליפת השום -- אף על פי שהם שוקעין לתוך אווירה, הרי אלו טהורין.

ח) [ו] כל הבלועין בקרקעיתו של בית -- הרי הן טמאין, ואין ניצלין: שקרקע האוהל כמוהו, עד התהום -- מה שאין כן בכתליו, כמו שיתבאר. כיצד, הטומאה בבית, וכלים הטמונים בקרקעיתו -- אפילו תחת מאה אמה, טמאים. אם יש במקומן טפח על טפח -- טהורין, שהרי הן תחת אוהל אחד: למה זה דומה, לעלייה שעל גבי הבית, וטומאה בעלייה -- שהבית טהור.

ט) וכן אם חלק הבית במחיצה מכלפי ארצו, והייתה הטומאה בין המחיצה והארץ -- כלים שבבית למעלה מן המחיצה טמאין, שאין האוהלים מונעין הטומאה כמו שביארנו. הייתה הטומאה למעלה מן המחיצה -- כלים שבין המחיצה והארץ טהורין, שהאוהל מציל; ואם אין בין מחיצה לארץ גובה טפח -- הרי הם כטמונים בקרקע הבית, וטמאים.

י) [ז] ביב שהוא קמור תחת הבית, ויש בו פותח טפח, ויש בפתחו שהוא חוץ לבית פותח טפח, והייתה טומאה בתוכו -- הבית טהור; הייתה טומאה בבית, מה שבתוכו טהור.

יא) היה בו פותח טפח, ואין ביציאתו פותח טפח, והייתה טומאה בתוכו -- הבית טמא; טומאה בבית -- מה שבתוכו טהור, שאין דרכה של טומאה להיכנס. אין בו פותח טפח, ואין ביציאתו פותח טפח, וטומאה בתוכו -- הבית טמא, כאילו היא בתוך הבית; טומאה בבית, מה שבתוכו טמא -- מפני שהן ככלים הטמונים בקרקע, וקרקע הבית כמוהו עד התהום.

יב) [ח] שתי חבייות, וכחצי זית בכל אחת, ומוקפות צמיד פתיל, ומונחות בתוך הבית -- הן טהורות, שאין חצי שיעור מטמא; והבית טמא -- שהרי יש בבית כזית, ואין צמיד פתיל לטומאה. ואינן מיטמאות מחמת הבית, שהרי הן מוקפות צמיד פתיל. נפתחה אחת מהן -- היא והבית טמאין, וחברתה טהורה.

יג) וכן שני חדרים שהן פתוחים זה לזה ולבית, וכחצי זית בפנימי או באמצעי, וכחצי זית בחיצון -- החיצון טמא, והפנימי והאמצעי טהורין; כחצי זית בפנימי, וכחצי זית באמצעי -- הפנימי טהור, והאמצעי והחיצון טמאים: שדרך הטומאה לצאת, ואין דרכה להיכנס.