הלכות טומאת מת פרק יב

א) טפח על טפח מרובע על רום טפח -- מביא את הטומאה וחוצץ בפני הטומאה, דין תורה: שאין קרוי אוהל אלא טפח על טפח ברום טפח, או יתר על זה. כיצד, כזית מן המת מונח לאוויר, ובצידו כלים כגון מחטין וצנורות וכיוצא בהם, ואינן נוגעין בטומאה -- אם האהיל עליהם אוהל שיש בו טפח על טפח, והיה גבוה מעל הארץ טפח, הרי זה מביא את הטומאה לכלים, וטמאין; היו כלים אחרים על גבי אוהל זה שיש בו טפח על טפח -- הרי הם טהורים, מפני שהאוהל חוצץ בינם ובין הטומאה.

ב) הנה למדת, שכשם שהאוהל מטמא כל שתחתיו -- כך מציל כל שחוצה לו, וחוצץ בין הטומאה ובין כלים שעל גביו; וכן אם הייתה הטומאה על גביו, וכלים תחתיו -- הכלים טהורין, שהאוהל חוצץ בפני הטומאה.

ג) היה האוהל פחות מרום טפח, או פחות מטפח על טפח אף על פי שהוא גבוה כמה טפחים -- הכלים שבצד הטומאה טהורים. וכלים שלמעלה מאוהל זה -- כל שכנגד הטומאה, טמא: מפני שהאהילו על הטומאה, ואין שם אוהל לחוץ בפני הטומאה.

ד) וכן אם הייתה טומאה על גבי אוהל זה, וכלים תחתיו -- כל שכנגד הטומאה, טמא: שהרי הטומאה האהילה עליהם, ואין שם אוהל שיחוץ בפני הטומאה -- שכל פחות מרום טפח, כנגיעה הוא חשוב, וטומאה שתחתיו, טומאה רצוצה היא כמו שביארנו.

ה) במה דברים אמורים, בשלא היה האוהל אדם או כלים; אבל אדם או כלים שנעשו אוהל על הטומאה, בין שהיו הם עצמם אוהל, בין שהיו עמודי האוהל, אפילו היו כלים שאין מקבלין טומאה כל עיקר -- הרי אלו מביאין את הטומאה, ואינן חוצצין בפני הטומאה.

ו) כיצד, לוח שהיה מונח על גבי ארבעה בני אדם, או על גבי ארבעה כלים, אפילו כלי אבנים וכיוצא בהם מכלים שאין למינם טומאה, ואין צריך לומר אם היה מונח על ארבעה שפודין או ארבעה קנים שגבוהין טפח, והייתה טומאה וכלים תחתיו -- הכלים טמאים. ואם היו כלים על גביו, אפילו שלא כנגד הטומאה -- טמאים; ואם הייתה טומאה על גבי לוח, וכלים תחתיו -- כל כלים שתחת הלוח, טמאין.

ז) אבל אם הלוח היה מונח על גבי ארבע אבנים, או על גבי בהמה וחיה, והייתה טומאה תחתיו -- הרי הכלים שעל גביו, טהורין. [ב] הייתה טומאה על גביו -- הרי כל הכלים שתחתיו, טהורין: מפני שהאוהל חוצץ בפני הטומאה. וכלי גללים וכלי אבנים וכלי אדמה, הבאים במידה -- הרי הם כאוהלים, ואינם ככלים; ולפיכך חוצצים בפני הטומאה.

ח) [ג] נסר שהוא נתון על פי תנור חדש, ועודף מכל צדדיו בפותח טפח, והייתה טומאה תחת הנסר -- כלים שעל גביו, טהורין; טומאה על גביו -- כל הכלים שתחתיו, טהורים: מפני שתנור חדש אינו ככלים לעניין זה; ואם היה ישן, הכול טמא. [ד] נסר שהוא נתון על פי שני תנורים, אפילו ישנים, ועודף מחוצה לתנור זה ומחוצה לתנור זה, והייתה טומאה תחתיו בין שני התנורים -- ביניהם בלבד טמא; אבל כלים שתחת שתי הקצוות שחוצה לתנורים, טהורים -- שהרי הן כשני אוהלים זה בצד זה.

ט) וכן נסר שהוא נתון על פי התנור, אפילו ישן, ויוצא מזה טפח ומזה טפח, אבל לא מן הצדדין, וטומאה בצד זה -- כלים שבצד השני, טהורין.

י) [ה] אדם שנשא כלי, כגון מרדע וכיוצא בו, והאהיל צד הכלי האחד על הטומאה -- אם היה בהיקפו טפח, אף על פי שאין ברוחבו אלא רוחב אצבע ושליש -- הרי זה מטמא את הנושא, ומביא לו טומאה מדבריהם: גזרו על שיש בהיקפו טפח, משום שיש ברוחבו טפח. אבל אינו מביא את הטומאה לכלים שתחתיו, ולשאר אדם שיאהיל עליהם, ועל הטומאה -- עד שיהיה בו רוחב טפח.

יא) [ו] ארונות של עץ שמניחין בהן את המת, אינן כקבר; אלא אם יש בין כסוי הארון והמת גובה טפח, חוצץ, והעומד על גבי הארון, טהור מן התורה. ואף על פי שרוב ארונות, יש בהם חלל טפח -- הואיל ויש שאין שם חלל טפח, גזרו על כל הארונות שאינן חוצצין, ושיהיה המהלך על גבי הארון כנוגע במת או בקבר.

יב) [ז] קורה שהיא נתונה מכותל לכותל, והטומאה תחתיה -- אם יש בה פותח טפח, מביאה את הטומאה תחת כולה, וכל הכלים או אדם שתחתיה טמאין, אף על פי שאין כולה שווה וקצתה פחותה מטפח: מפני שקצתה, מקצת אוהל הוא. ואם אין בה פותח טפח, טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת כמו שביארנו.

יג) כמה יהיה בהיקפה, ויהיה בה פותח טפח -- בזמן שהיא עגולה, שלושה טפחים; ובזמן שהיא מרובעת, ארבעה טפחים.

יד) [ח] סאה שהיא מוטה על צידה באוויר -- אינה מביאה את הטומאה תחת כולה, עד שיהיה בהיקפה ארבעה טפחים ומחצה בקרוב, כדי שיהיה גובה הצד העליון טפח ומחצה, ויהיה הטפח על טפח ממנה גובהו מעל הארץ טפח; לפיכך אם הייתה גבוהה מעל הארץ חצי טפח, והיה בהיקפה שלושה -- מביאה את הטומאה.

טו) וכן עמוד עגול שהוא מוטל לאוויר, ומונח על הארץ -- אינו מביא טומאה תחת דופנו, עד שיהיה בו היקף עשרים וארבעה טפחים; ואם אין בהיקפו עשרים וארבעה טפחים, טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת.

טז) זה שהצריכו עשרים וארבעה טפחים, על העיקרין שסומכים עליהם חכמים בחשבון כל המשפטים: שכל שיש בהיקפו שלושה טפחים, יש בו רוחב טפח; וכל טפח על טפח ברבוע, יש באלכסונו טפח ושני חומשין. לפיכך אם היה בהיקף העמוד עשרים וארבעה טפחים -- נמצא תחת כל דופנו טפח על רום טפח מרובע ויתר מעט, שחשבונות אלו בקרוב הן; וזו היא צורתו [איור הושמט כאן].

---

הלכות טומאת מת פרק יג

א) כל טפח על טפח ברום טפח -- קרוי אוהל, כמו שביארנו; וחוצץ בפני הטומאה, ומביא את הטומאה: בין שעשהו להאהיל בין שנעשה מאליו, אפילו היה שלא בידי אדם -- הרי זה מביא וחוצץ. כיצד, אחד חור שחררוהו מים, או שרצים, או שאכלתו מלחת, או שצבר אבנים או קורות ונעשה בהן חלל טפח -- הרי זה אוהל, ומביא וחוצץ.

ב) במה דברים אמורים, בשהיה האוהל חזק ובריא. אבל אוהל רעוע -- אינו מביא את הטומאה ואינו חוצץ בפני הטומאה, מן התורה; אבל מדברי סופרים, מביא את הטומאה ואינו חוצץ.

ג) כיצד, שריגי האילנות הסוככים על הארץ, והם הנקראין סככות, ואבנים היוצאות מן הגדר הסוככות על הארץ, והן הנקראין פרעות -- אם יכולין לקבל מעזיבה בינונית, והן עומדין -- הרי אלו מביאין וחוצצין, מן התורה; ואם אינן ראויין לקבל מעזיבה בינונית, אלא הן נופלין -- הרי אלו מביאין מדבריהם, ואינן חוצצין. וכן כל כיוצא בהן.

ד) [ג] אלו מביאין, וחוצצין: כלי עץ הבא במידה, וכן כלי אבנים כלי גללים כלי אדמה הבאין במידה; ופשוטי כלי עור, ויריעה וסדין ומפץ ומחצלת, שהן עשויין אוהלים; ובהמות או חיות בין טמאות בין טהורות -- והוא, שיהיה ראש זו בין רגלי זו והיו כולן דבוקות; והעוף ששכן, והחוטט בשבלים מקום לקטן להצילו מן השמש, ואוכלין שאינן מוכשרין כדי שלא ייטמאו.

ה) ירקות המתקיימין בימות החמה והגשמים -- הרי הן כאילנות, ומביאין וחוצצין; ואלו הן -- האירוס, והקיסוס, וירקות חמור, ודלעת יוונית.

ו) וכן הסככות, והפרעות, והזיזין והכצוצטריות, והשובכות, והשקיפין, והסלעין, והגחירין, והשננין -- כל אלו מביאין וחוצצין.

ז) [ד] ואלו מביאין, ולא חוצצין: האדם; וכלי עץ שאינן באין במידה -- מפני שהן ככל הכלים, ומיטמאין; ופשוטי כלי עור, ויריעה וסדין ומפץ ומחצלת, שאין עשויין אוהלים, אלא מתוחין בלבד, ואין להם שיפוע ואין שם כתלים; ובהמה וחיה שמתו, ואוכלין טמאים או מוכשרין, שדבר טמא אינו חוצץ; וריחיים של יד, שהרי היא בכלל כלי אבנים. כל אלו מביאין, ואינן חוצצין.

ח) [ה] ואלו לא מביאין, ולא חוצצין: הזרעים והירקות המחוברין לקרקע, חוץ מן הארבעה ירקות שמנינו; וכיפת הברד, והשלג, והכפור, והגליד, והמלח; והדולג ממקום למקום, והקופץ ממקום למקום, והעוף הפורח, וטלית המנפנפת, וספינה שהיא שטה על פני המים. כל אלו לא מביאין, ולא חוצצין -- שאף על פי שהאהילו, אינו אוהל המתקיים.

ט) [ו] קשר את הספינה בדבר שהוא יכול להעמידה, כבש כנף הטלית באבן -- הרי זו מביאה את הטומאה. [ז] נסר שהוא צף על פני המים, וטומאה תחת צידו האחד -- הרי הכלים שתחת צידו השני, טהורים: שהרי כבר ביארנו שהספינה השטה, אינה מביאה את הטומאה.

י) [ח] אלו חוצצין, ולא מביאין: מסכת פרוסה, וחבילי מיטה, והמשפלות, והסריגות שבחלונות. כיצד הן חוצצין, שאם היה חלון בין שני בתים, והטומאה בבית אחד, והיה אחד מאלו מתוח בחלון זה וסתמו -- אף על פי שיש ביניהם אוויר, הרי אלו חוצצין ולא תיכנס טומאה לבית השני: והוא, שלא יהיה שם בסריגות אלו, או בעיני המשפלות, או בין חבל לחבל, פותח טפח -- שאם היה שם פותח טפח, תיכנס בו הטומאה כמו שיתבאר.

---

הלכות טומאת מת פרק יד

א) אין טומאה נכנסת לאוהל ולא יוצאה ממנו, בפחות מטפח על טפח. כיצד, חלון שבין בית לבית, או שבין בית לעלייה -- אם יש בו טפח על טפח מרובע, והייתה טומאה באחד מהן -- הבית השני טמא; אין בחלון פותח טפח -- אין הטומאה יוצאה ממנו, ולא נכנסת לאוהל השני. במה דברים אמורים, בחלון שעשה אותו האדם לתשמיש; אבל חלון שעשהו האדם לאורה, כדי שייכנס ממנו האור -- שיעורו כפונדיון, והטומאה יוצאה ממנו.

ב) כיצד, הייתה טומאה בבית, ובא אדם ונסמך לחלון זה של מאור, או שהניח בו כלי, או שהאהיל עליו אוהל בצד הכותל -- נטמא כל שבאוהל, שהטומאה יוצאה לו; וחלון הנעשה לאורה, הוא שאין עליו תקרה אלא גלוי הוא לשמש.

ג) [ב] חלון הנעשה שלא בידי אדם, כגון שחררוהו מים או שרצים, או שאכלתו מלחת, או שהיה חלון פקוק וניטל הפקק, או שהייתה בו זכוכית ונשברה -- שיעורו מלוא אגרוף, והוא כראש גדול של אדם: והוא, שלא חישב עליו. אבל אם חישב עליו לתשמיש, שיעורו בפותח טפח; חישב עליו למאור, שיעורו בפונדיון: שהמחשבה כאן כמעשה.

ד) [ג] מאור שהתחיל לסותמו, ולא הספיק לגומרו, מפני שלא היה לו טיט, או שקראו חברו, או שחשיכה לילי שבת, ונשאר ממנו מעט -- אם נשאר ממנו רום אצבעיים על רוחב הגודל, מביא את הטומאה; פחות מכאן, הרי הוא כסתום.

ה) [ד] חלון גדול העשוי לאורה, והיה בה שבכה וכיוצא בה -- אם יש במקום אחד ממנה כפונדיון, מביא את הטומאה ומוציא את הטומאה; היו נקבי השבכה דקין, ואין באחד מהן כפונדיון -- הרי זו כסתומה.

ו) וכן חלון העשויה לתשמיש, ובה סככות ורפפות -- אם יש במקום אחד טפח על טפח מרובע, מביא ומוציא; ואם לאו, הרי היא כסתומה.

ז) [ה] חלון שהיא גלויה לאוויר, שיעורה כפונדיון, מפני שאינה עשויה אלא לאורה, כמו שאמרנו. בנה בית חוצה לה, ונעשת חלון זו תחת תקרה, והרי היא בין שני בתים -- שיעורה בפותח טפח. נתן את התקרה באמצע החלון -- התחתון שתחת התקרה, שיעורו בפותח טפח; והעליון שלמעלה מן התקרה, שיעורו כפונדיון, מפני שהוא גלוי לאוויר.

ח) [ו] החור שבדלת, או ששייר בה החרש מקום פתוח מלמעלה או מלמטה, או שהגיף את הדלת ולא מירקה, ונשאר אוויר בין שתי הדלתות, או שסגר הדלת ופתחו הרוח -- בכל אלו, אם היה הפתוח כאגרוף -- הטומאה יוצאה ממנו ונכנסת לה, במקום פתוח זה; ואם היה פחות מכאגרוף -- הרי הוא כסתום.

ט) [ז] העושה חור בכותל, כדי להניח בו קנה, או מסמר גדול, או לראות ממנו העוברים והשבים, או לדבר עם חברו -- הרי זה כחלון העשויה לתשמיש, ושיעורה בפותח טפח.