הלכות בכורות פרק ד

א) בהמת השותפין, חייבת בבכורה. לא נאמר "בקרך, וצאנך" (דברים יד,כג), אלא למעט שותפות הגוי: שאם היה שותף בפרה או בעובר, אפילו היה לגוי אחד מאלף באם או בוולד -- הרי זה פטור מן הבכורה. היה לו באחד משניהן אבר אחד, כגון יד או רגל -- רואין: כל שאילו ייחתך, יהיה בעל מום -- הרי זה פטור; ואם אפשר שייחתך אבר הגוי, ולא ייפסל -- הרי זה חייב בבכורה.

ב) הלוקח עובר פרתו של נוכרי, או המוכר עובר פרתו לנוכרי -- אף על פי שאינו רשאי -- הרי זה פטור מן הבכורה, ואין קונסין אותו על דבר זה. [ג] המקבל בהמה מן הגוי להיות מיטפל בה, והוולדות ביניהן, או נוכרי שקיבל מישראל כזה -- הרי אלו פטורין מן הבכורה, שנאמר "פטר כל רחם בבני ישראל" (שמות יג,ב): עד שיהיה הכול בישראל.

ג) [ד] המקבל צאן מן הגוי בממון קצוב, ופסק עימו שיהיה השכר ביניהן, ואם פיחתו, פיחתו לישראל -- אף על פי שברשות ישראל הן, והרי הם כקניינו, הואיל ואם לא ימצא הגוי אצלו ממון לגבות ממנו, יגבה מן הבהמות האלו ומוולדותיהן -- נעשה כמי שיש לו אחריות עליהן ועל ולדותיהן, והרי יד הגוי באמצע, ופטורין מן הבכורה, הן וולדותיהן. אבל ולדי ולדות חייבין -- שהרי של ישראל הן, ואין לגוי עליהן רשות.

ד) [ה] ישראל שנתן מעות לגוי, וקנה לו בהן בהמה מגוי בדיניהן -- אף על פי שלא משך, קנה וחייבת בבכורה; וכן אם קנה הגוי מישראל בדיניהן, ונתן מעות -- אף על פי שלא משך, קנה ופטורה מבכורה.

ה) [ו] גר שנתגייר, ואין ידוע אם עד שלא נתגייר ילדה פרתו, או אחר שנתגייר -- הרי זה בכור מספק. [ז] הלוקח בהמה מן הגוי, ואין ידוע אם ביכרה או לא ביכרה, וילדה אצלו -- הרי זה ספק בכור, וייאכל במומו לבעלים; ואינו לכוהן -- שהמוציא מחברו, עליו הראיה.

ו) [ח] לקח בהמה מניקה מן הגוי -- אינו חושש שמא בנה של אחרת היא מניקה, אלא הרי זו בחזקת שילדה; ואפילו היה זה שמניקה כמו מין אחר, ואפילו כמין חזיר -- הרי זו פטורה מן הבכורה. וכן בהמה שהיא חולבת, פטורה מן הבכורה -- שרוב הבהמות, אינן חולבות אלא אם כבר ילדו.

ז) [ט] הלוקח בהמה מישראל -- הרי זו בחזקת שביברה, עד שיודיעו המוכר שעדיין לא ילדה: שאין הישראלי שותק וגורם לו לאכול קודשים בחוץ, וודאי שביברה; ולפיכך מכרה סתם.

ח) [י] בהמה דקה שהפילה עובר שעדיין לא נתבארה צורתו הרבה וניכרת לכול, וזהו הנקרא טינוף -- אם אמרו הרועים עובר הוא, אלא שנפסד, הרי זו פטורה מן הבכורה, וצריך להראותו לרועה חכם; לפיכך הלוקח בהמה מן הגוי, אפילו הייתה קטנה, וילדה אצלו בתוך שנתה -- הרי זה ספק בכור, שמא טינוף הפילה ברשות הגוי.

ט) וכן בהמה גסה שהפילה שליה -- הרי זה סימן ולד, שאין שליה בלא ולד; ונפטרה מן הבכורה. ומותר להשליך אותה השליה לכלבים: שאין מתקדש בבכורה אלא זכרים, וחזקת הנולדים מחצה זכרים ומחצה נקבות; וכבר ביארנו שהזכר שאין בו מקצת סימני אימו, אינו מתקדש בבכורה. ונמצא מיעוט הנולדין הן המתקדשין בבכורה, ואין חוששין למיעוט. אבל בהמת קודשים שהפילה שליה -- תיקבר, שהזכרים בה כנקבות.

י) [יא] בהמה גסה שהפילה חררת דם -- הרי זו נפטרה מן הבכורה, שחזקתה שהוולד בתוכה, ורבה עליו הדם, והפסידו וביטלו. וקוברין חררה זו כמו נפל כל מבכרת, אף על פי שאין חררה זו קדושה; ולמה קוברין אותה, כדי לפרסם הדבר שנפטרה מן הבכורה.

יא) [יב] כבר ביארנו בעניין נידה, שהוולד באדם נגמר לארבעים יום, והמפלת לפחות מארבעים, אינו ולד. אבל ולד בהמה -- לא עמדו חכמים על מניין הימים שייגמר בו; אבל אמרו שהמפלת טינוף, אינה מתעברת אחריו ולא מקבלת ולד, אחר לפחות משלושים יום.

יב) [יג] בהמה שיצאת מלאה, ובאה ריקנית -- הבא אחר כן בכור מספק: שמא דבר שאינו פוטר בבכורה הפילה, ואין לנפלי בהמה פטירת רחם עד שיעגילו ראש כפיקה של ערב.

יג) [יד] מבכרת המקשה לילד -- מחתך אבר אבר, ומשליך לכלבים; והבא אחריו, בכור. יצא רובו -- הרי זה ייקבר, ונפטרה מן הבכורה; ואם חתך אבר והניחו, וחתך אבר והניחו, עד שהשלים רובו -- הרי כל האברים צריכין קבורה, ונפטרה מן הבכורה: כיון שיצא רובו, בין שלם בין מחותך, והרי הוא לפנינו -- נתקדש למפרע. [טו] יצא שליש, ומכרו לגוי, וחזר ויצא שליש אחר -- נתקדש למפרע, ונפטרה מן הבכורה; יצא שליש דרך דופן, ושני שלישים דרך רחם -- אינו קדוש: שהרוב הראשון לא יצא דרך רחם, ולמפרע הוא מתקדש.

יד) [טז] יצא מיעוט אבר גדול, והרי זה היוצא רובו של עובר -- נפטרה מן הבכורה, וייקבר היוצא. יצא חצי העובר, והוא רובו של אבר היוצא -- הרי זה ספק אם נפטרה מן הבכורה, או לא נפטרה; לפיכך הבא אחריו, ספק בכור.

טו) [יז] בכור שכרכו בסיב והוציאו, ולא נגע ברחם, או שכרכו בשלית בהמה אחרת, או שנכרכה עליו אחותו, ויצא -- הואיל ולא נגע ברחם מכל מקום, הרי זה ספק בכור.

טז) [יח] הדביק שני רחמים זה לזה, ויצא מזה ונכנס לזה -- הרי זה ספק אם נפטרה מן הבכורה הבהמה שנכנס בה הבכור, שהרי פטר רחם, או לא נפטרה, עד שיפטור רחמה ולדה.

יז) [יט] נפתחו כותלי בית הרחם, ויצא -- הרי זה ספק אם נגיעת רחם מקדשת, או אווירו. [כ] נעקרו כותלי בית הרחם בצווארו -- הרי זה ספק אם במקומו מקדש, או מקדש אף חוץ למקומו.

יח) [כא] נגממו כותלי בית הרחם, אינו קדוש. נפרץ מקצתו, ועומד מרובה על הפרוץ, ויצא דרך הפרוץ, או שהיה הפרוץ מרובה על העומד, ויצא דרך העומד -- הרי זה ספק בכור.