Chassidus.org

Holidays   Shabbat   Chabad-houses   Chassidism   Subscribe   Calendar   Links

הלכות מעשה הקרבנות פרק ג

א) שניים שרצו להביא שלמים או עולה, בשותפות -- מביאין, בין בנדר בין בנדבה; ואפילו עוף, יבוא בשותפות. [ב] אחד אנשים, ואחד נשים או עבדים -- מביאין כל הקרבנות; אבל הגויים -- אין מקבלין מהן אלא עולות בלבד, שנאמר "ומיד בן נכר, לא תקריבו את לחם אלוהיכם" (ויקרא כב,כה); אפילו עולת העוף, מקבלין מן הגוי -- אף על פי שהוא עובד עבודה זרה.

ב) אבל אין מקבלין מהן שלמים, ולא מנחות, ולא חטאות ואשמות; וכן עולות שאינן באות בנדר ונדבה -- אין מקבלין אותן מן הגויים, כגון עולת יולדת וכיוצא בה, מעולות שאינן באות לא משום נדר, ולא משום נדבה.

ג) גוי שהביא שלמים, מקריבין אותן עולות -- שהגוי, ליבו לשמיים. נדר שלמים, ונתנן לישראל על מנת שיתכפר בהן לישראל -- אוכלין אותן הישראליים כשלמי ישראל; וכן אם נתנן לכוהן, כוהן אוכלן.

ד) ישראל שהוא עובד עבודה זרה, או מחלל שבת בפרהסיה -- אין מקבלין ממנו קרבן כלל: אפילו עולה שמקבלין אותה מן הגוי -- אין מקבלין אותה מן המשומד הזה, שנאמר "אדם כי יקריב מכם" (ויקרא א,ב): מפי השמועה למדו -- מכם ולא כולכם, להוציא את המשומד. אבל אם היה משומד לשאר עבירות -- מקבלין ממנו כל הקרבנות, כדי שיחזור בתשובה.

ה) היה משומד לעבירה, והוא מפורסם וידוע לעשותה, והורגל בה, בין להכעיס בין לתיאבון -- אין מקבלין ממנו קרבן לאותה עבירה. כיצד, כגון שהיה רגיל לאכול חלב, בין להכעיס בין לתיאבון, ושגג ואכל חלב, והביא חטאת -- אין מקבלין אותה ממנו.

ו) [ה] עולות הגויים -- אין מביאין עימהן נסכים, שנאמר "כל האזרח יעשה ככה" (במדבר טו,יג); אבל נסכיהן קרבין משל ציבור, שנאמר "ככה תעשו לאחד, כמספרם" (במדבר טו,יב). ואינן טעונות סמיכה -- שאין סמיכה אלא בישראל, באנשים לא בנשים.

ז) [ו] כל קרבנות בהמה שיקריב היחיד, בין חובה בין נדבה -- סומך עליהן כשהן חיין, חוץ מן הבכור והמעשר והפסח: שנאמר "וסמך ידו על ראש קרבנו" (ויקרא ג,ב) -- מפי השמועה למדו שכל קרבן במשמע סומך עליו, חוץ מפסח ובכור ומעשר.

ח) [ז] העוף אינו טעון סמיכה. וכל המעות שדינן שייפלו לתיבות של נדבה, שכבר ביארנו בהלכות שקלים שכולן יבואו עולות -- אין בעל אותן המעות סומך על אותה העולה, ואינו מביא עליה נסכים אלא נסכיה משל ציבור; ואם היה כוהן, עבודתה ועורה של אנשי משמר.

ט) [ח] הכול סומכין -- חוץ מחירש שוטה וקטן, ועבד, ואישה, וסומה, ונוכרי. ואין השליח סומך -- שאין סמיכה אלא בבעלים, שנאמר "וסמך ידו" (ויקרא ג,ב): לא יד אשתו, ולא יד שלוחו, ולא יד עבדו.

י) [ט] חמישה שהביאו זבח אחד -- כולן סומכין עליו זה אחר זה, לא שיסמכו כולן בבת אחת. מי שמת והניח קרבנו, עולה או שלמים -- הרי יורשו מביאו, וסומך עליו ומביא נסכיו.

יא) [י] אין סמיכה בקרבנות הציבור, חוץ משתי סמיכות -- על שעיר המשתלח, ועל פר העלם שלושה מן הסנהדרין סומכין עליו; ודבר זה, הלכה מפי משה רבנו -- שאין בציבור אלא שתי סמיכות.

יב) [יא] אין סומכין אלא בעזרה; סמך חוץ לעזרה, חוזר וסומך מבפנים. ואם היה בעל הקרבן עומד בחוץ, והכניס ידו לפנים וסמך -- סמיכתו כשרה: והוא, שיסמוך בכל כוחו. ואין סומך אלא טהור; ואם סמך הטמא, סמך. [יב] ובמקום שסומכין, שוחטין; ותיכף לסמיכה, שחיטה. ואם שחט במקום אחר, או ששהה -- שחיטתו כשרה. והסמיכה, שיירי מצוה היא; לפיכך אם לא סמך -- כיפר, ואינה מעכבת: ואף על פי כן, מעלין עליו כאילו לא כיפר.

יג) וצריך הסומך לסמוך, בכל כוחו בשתי ידיו, על ראש הבהמה, שנאמר "על ראש העולה" (ויקרא א,ד): לא על הצוואר, ולא על הצדדין. ולא יהא דבר חוצץ בין ידיו ובין הבהמה.

יד) וכיצד סומך, אם היה הקרבן קודשי קודשים, מעמידו בצפון ופניו למערב, והסומך עומד במזרח ופניו למערב, ומניח שתי ידיו בין שני קרניו, ומתוודה: על חטאת עוון חטאת, ועל אשם עוון אשם; ועל העולה מתוודה עוון עשה, ועוון לא תעשה שניתק לעשה.

טו) כיצד מתוודה, אומר חטאתי עוויתי פשעתי, ועשיתי כך וכך, וחזרתי בתשובה לפניך, וזו כפרתי.

טז) היה הקרבן שלמים -- סומך בכל מקום שירצה מן העזרה, במקום שחיטה. וייראה לי שאינו מתוודה על השלמים, אבל אומר דברי שבח.