הלכות פרה אדומה

הלכות פרה אדומה. יש בכללן שתי מצוות עשה, וזה הוא פרטן: (א) דין פרה אדומה; (ב) דין טומאת מי נידה וטהרתן. וביאור שתי מצוות אלו בפרקים אלו.

---

הלכות פרה אדומה פרק א

א) מצות פרה אדומה, שתהיה בת שלוש שנים או בת ארבע; ואם הייתה זקנה, כשרה, אלא שאין ממתינין לה, שמא תשחיר ותיפסל. ואין לוקחין עגלה, ומגדלין אותה -- שנאמר "ויקחו אליך פרה" (במדבר יט,ב), לא עגלה. מצאו עגלה -- פוסקין עליה דמים, ותהיה אצל בעליה עד שתגדיל ותיעשה פרה; ולוקחין אותה מתרומת הלשכה.

ב) זה שנאמר בתורה "תמימה" (במדבר יט,ב) -- תמימת אדמות, לא תמימת קומה; אלא אם הייתה ננסה, כשרה כשאר הקודשים. היו בה שתי שערות לבנות או שחורות, בתוך גומה אחת, או בתוך שתי כוסות והן מוכיחות זו על זו -- פסולה. [ג] היו בה שתי שערות עיקרן מאדים וראשן משחיר, עיקרן משחיר וראשן מאדים -- הכול הולך אחר העיקר; וגוזז במספריים את ראשן המשחיר, ואינו חושש משום גיזה בקודשים -- שאין כוונתו לגוז.

ג) [ד] וצריך שיישאר מן המאדים, כדי שיינלט בזוג -- שכל שערה שאינה ניטלת בזוג, הרי היא כאילו אינה; לפיכך אם היו בה שתי שערות לבנות או שחורות, שאינן נלקטין בזוג -- הרי זו כשרה.

ד) [ה] היו קרניה או טלפיה שחורים, יגוד; גלגל העין והשיניים והלשון, אין מראיהן פוסלין בפרה. [ו] הייתה בה יבולת, וחתכה -- אף על פי שצמח במקומה שיער אדום, פסולה.

ה) [ז] כל המומין הפוסלין הקודשים -- פוסלין בפרה, שנאמר "אשר אין בה מום" (במדבר יט,ב); הייתה יוצא דופן, או מחיר, או אתנן, או טריפה, או שנרבעה -- פסולה: שכל הפוסל את הקודשים למזבח, פוסל את הפרה, ואף על פי שהיא כקודשי בדק הבית, הואיל וקראה הכתוב "חטאת" (במדבר יט,ט; במדבר יט,יז). ומותר ליקח אותה מן הגוי; ואין חוששין שמא רבעה הגוי, שאינו מפסיד בהמתו.

ו) יתרה פרה על הקודשים, שהעבודה פוסלת בה -- שנאמר "אשר לא עלה עליה, עול" (במדבר יט,ב), ובעגלה ערופה הוא אומר "אשר לא עובד בה -- אשר לא משכה, בעול" (דברים כא,ג): מה עול האמור בעגלה, עשה שאר עבודות כעול -- אף עול האמור בפרה, יפסול בה שאר עבודות כעול. אלא שהעול פוסל, בין בשעת עבודה בין שלא בשעת עבודה; ושאר עבודות, אין פוסלות אלא בשעת עבודה. כיצד, קשר עליה העול -- אף על פי שלא חרשה בו, פסולה; הכניסה לדוש, אינה נפסלת עד שידוש בה. וכן כל כיוצא בזה.

ז) רכב עליה, נשען עליה, נתלה בזנבה ועבר בה את הנהר, קפל עליה את המוסרה, נתן טליתו עליה, נתן עליה כסות של שקין -- פסלה. קשרה במוסרה -- אם הייתה מורדת וצריכה שמירה, כשרה; ואם לאו, פסולה -- שכל שמירה שאינה צריכה, משוי הוא. עשה לה סנדל שלא תחליק, פירש טליתו עליה מפני הזבובין -- כשרה. זה הכלל -- כל שהוא לצורכה, כשרה; לצורך אחר, פסולה.

ח) נעשית בה מלאכה מאליה, או שעלה עליה דבר מאליו -- אם לרצונו, פסולה: שנאמר "אשר לא עובד בה" (דברים כא,ג) -- שאם עבד בה לרצונו, הרי זה כמי שעבד בה. לפיכך אם שכן עליה העוף, כשרה. עלה עליה זכר, פסולה; ואין צריך לומר שהמעוברת, פסולה.

ט) הכניסה לרבקה, ודשה מאליה -- כשרה; הכניסה כדי שתינק, ותדוש -- פסולה, שהרי עשת לרצונו. וכן כל כיוצא בזה.

י) [ח] פרה שנולד בה פסול, תיפדה. וכן אם מתה, תיפדה מפני עורה; אבל לא להאכיל בשרה לכלבים. [ט] נשחטה לשם חולין -- תיפדה, ואינה מכפרת; נשחטה על גב מערכתה, אין לה פדיון עולמית. [י] לקחו פרה, ומצאו אחרת נאה ממנה -- הרי זו תיפדה שלא במום.

יא) אף כוהן הדיוט, כשר לשריפת הפרה -- שנאמר "ונתתם אותה, אל אלעזר הכוהן" (במדבר יט,ג), ועדיין אהרון היה קיים; ומפי השמועה למדו זו נעשת באלעזר, ושאר כל הפרות בין בכוהן גדול בין בכוהן הדיוט. [יב] והעושה אותה, לובש ארבעה כלים של כוהן הדיוט, בין שעשה אותה כוהן הדיוט, בין שעשה אותה כוהן גדול.

יב) [יג] כל העוסקין בפרה מתחילה ועד סוף, שהיו טבולי יום -- כשרים למעשה הפרה לקדש ולהזות מאפרה, ואף על פי שעדיין לא העריבו שמשן: שזה שנאמר בכל הפרשה "איש טהור" (במדבר יט,ט; במדבר יט,יח), הוא הטהור למעשר שני; אף על פי שאינו טהור לתרומה, עד שיעריב שמשו -- הרי זה טהור לפרה.

יג) [יד] הצדוקיין היו אומרין שאין מעשה הפרה כשר, אלא במעריבי שמש; לפיכך היו בית דין בבית שני מטמאין את הכוהן השורף את הפרה בשרץ וכיוצא בו, וטובל, ואחר כך עוסק בה -- כדי לבטל דברי אלו הזדים שמורין מהעולה על רוחם, לא מן הקבלה. וכן כל הכלים שמכניסין לתוכן אפר הפרה, כולן טבולי יום.

יד) [טו] החותך שפופרת של קנה להניח בה אפר חטאת -- יטמא אותה, ויטבילנה; ואחר כך יניח בה. והחותך את השפופרת והמטבילה -- טעון טבילה, מפני שעשאוה כטמא מת בשביעי שלו; ולפיכך אינה צריכה הזיה שלישי ושביעי, אלא מטמאה -- כדי להראות לצדוקיין, ומטבילה ונותן בה.