Chassidus.org   Holidays   Shabbat   Chabad-houses   Chassidism   Subscribe   Calendar   Links B"H

Rambam
1 Chapter Per Day

Thursday, 4 Shevat, 5779
January 10, 2019

3 Shevat, 5779 - January 9, 20195 Shevat, 5779 - January 11, 2019

הלכות איסורי מזבח פרק ד

א) אחד הבהמה ואחד העוף שנרבע, או שהמית את האדם, או הוקצה, או נעבד -- הכול פסול לגבי המזבח. [ב] הרובע והנרבע ושהמית את האדם -- אם היו שם שני עדים, הרי הבהמה או העוף נסקלין, ובשרן אסור בהניה; ואין צריך לומר באלו, שהן אסורין לגבוה.

ב) ובמה אמרו שהן אסורין למזבח, בשהיו מותרין להדיוט -- כגון שהיה שם עד אחד בלבד, והבעלים שותקין, או על פי הבעלים, אף על פי שאין עד כלל; היה שם עד אחד, והבעלים מכחישין אותו -- הרי אלו מותרין, אף למזבח. [ג] בהמה ששחקו בה, והגיחוה, עד שהמיתה את האדם -- הרי זו כשרה למזבח, מפני שהיא כאנוסה.

ג) אין הבהמה נפסלת משום רובע או נרבע, עד שיהיה האדם שרבעה בן תשע שנים ויום אחד, בין ישראל בין גוי בין עבד -- הואיל ורבעה אדם, נפסלה. ואם האדם הוא שנרבע מן הבהמה -- אינה נפסלת עד שתהיה האישה הנרבעת בת שלוש שנים ויום אחד, או יהי האיש הנרבע בן תשע שנים ויום אחד.

ד) מאימתיי תיפסל הבהמה או העוף משום מוקצה, משיעשו בהן הכומרים מעשה -- כגון שיגוזו אותו, או יעבדו לשם עבודה זרה; אבל בדברים, אינו נעשה מוקצה -- שאין הקדש לעבודה זרה.

ה) הרובע והנרבע, בין שהייתה הבהמה שלו בין שהייתה של חברו, בין באונס בין ברצון, בין בזדון בין בשגגה, בין לפני הקדשה בין לאחר הקדשה -- הרי זו אסורה למזבח. אבל המוקצה -- אם היה שלו והוקצה קודם שיקדיש, נפסל. הקצה של חברו, או שהקצה שלו אחר שהקדישו -- הרי זה מותר: שאין אדם מקצה דבר שאינו שלו.

ו) הנעבד, בין שעבד שלו בין של חברו, בין באונס בין ברצון, בין בזדון בין בשגגה, בין לפני הקדש בין לאחר הקדש -- הרי זה אסור; וירעה עד שייפול בו מום קבוע, וייפדה בו כמו שביארנו. והנעבד -- הוא וכל מה שעליו, אסורין למזבח, שכל ציפויי נעבד, אסורין בהניה; אבל המוקצה -- הוא אסור, ומה שעליו מותר למזבח.

ז) המשתחווה להר -- אף על פי שהוא מותר בהניה, הרי אבניו אסורין למזבח; וכן המשתחווה למעיין הנובע בארצו, הרי מימיו פסולין לנסך. אשרה שבטלה, אין מביאין ממנה גזרים למערכה. וכן המשתחווה לבהמה -- כשם שנפסלה למזבח, כך צמר שלה פסול לבגדי כהונה, וקרניה פסולין לחצוצרות, ושוקיה לחלילין, ובני מעיה לנימין: הכול פסול. [ח] כל שיש בו שם עבודה זרה -- לא ייעשה למלאכת הקודש, אף על פי שהוא מותר בהניה.

ח) איזה הוא אתנן, האומר לזונה הא ליך דבר זה בשכריך -- אחד זונה גויה, או שפחה, או ישראלית שהיא ערווה עליו, או מחייבי לאוין. אבל הפנויה -- אפילו היה כוהן, אתננה מותר; וכן אשתו נידה, אתננה מותר -- אף על פי שהיא ערווה. [ט] נשא אחת מחייבי לאוין -- כל שייתן לה מחמת בעילה, הרי זה אתנן ואסור. והזכור, אתננו אסור; נתנה האישה אתנן לבועל, הרי זה מותר משום אתנן.

ט) [י] האומר לחברו הא לך דבר זה, ותלין שפחתך אצל עבדי העברי -- הרי זה אתנן: והוא שלא יהיה לו אישה ובנים; אבל אם יש לו אישה ובנים -- הרי זה מותר בשפחה כנענית, כמו שיתבאר. והוא הדין באומר לזונה הא ליך דבר זה, והיבעלי לפלוני הישראלי -- הרי זה אתנן.

י) [יא] פסק עם הזונה שייתן לה טלה אחד, ונתן לה הרבה, אפילו נתן אלף -- כולן אתנן, ואסורין למזבח; נתן לה אתננה, ולא בא עליה, אלא אמר לה יהא אצליך עד שאבוא עלייך -- כשיבוא עליה, ייאסר.

יא) קדמה, והקריבתו קודם שיבוא עליה -- כשר: והוא שיאמר לה בעת שנתן, אימתיי שתרצי קני אותו מעכשיו; אבל אם לא אמר כן, אינה יכולה להקריב דבר שאינה שלה. [יב] קדמה, והקדישתו קודם שיבוא עליה, ואחר כך בא עליה -- הרי זה ספק אם הוא אתנן, הואיל ובא עליה קודם שתקריבנו, או אינו אתנן, שהרי הקדישתו קודם ביאה: לפיכך לא יקרב; ואם קרב, הורצה.

יב) [יג] בא עליה, ולא נתן, ולאחר זמן נתן לה, אפילו אחר כמה שנים -- הרי זה אתנן. במה דברים אמורים, בגויה שאמר לה היבעלי לי בטלה זה, שאינה צריכה משיכה, או בישראלית שהיה הטלה בחצרה ואמר לה אם לא אתן ליך מעות ביום פלוני, הרי הוא שליך; אבל אם אמר לה היבעלי לי בטלה סתם, ובא עליה, ולאחר זמן שלח לה טלה -- הרי זה מותר משום אתנן.

יג) [יד] אין אסור משום אתנן ומחיר, אלא גופן; לפיכך אינו חל אלא על דבר הראוי ליקרב לגבי המזבח, כגון בהמה טהורה ותורין ובני יונה ויין ושמן וסולת. נתן לה מעות, ולקחה בהן הקרבן -- הרי זה כשר. [טו] נתן לה חיטים, ועשת אותן סולת, זיתים, ועשת אותן שמן, ענבים, ועשת אותן יין -- הרי אלו כשרים, שכבר נשתנו.

יד) נתן לה בהמת קודשים באתננה, לא נאסרה למזבח, ואפילו מנה אותה על פסחו ועל חגיגתו באתננה, לא נפסלו המוקדשין -- שכבר זכה בהן גבוה, משעה שהוקדשו. וכן אם נתן לה דבר שאינו שלו, אלא אם כן נתייאשו הבעלים; אבל אם נתן לה עופות -- אף על פי שהן מוקדשין, אתנן חל עליהן ואסורין; ובדברי קבלה הוא זה.

טו) [טז] איזה הוא מחיר כלב, זה האומר לחברו הא לך טלה זה תחת כלב זה; וכן אם החליף כלב בכמה בהמות, או עופות, וכיוצא בהן -- כולן אסורות למזבח.

טז) [יז] שני שותפין שחלקו, זה לקח עשרה טלאים, וזה לקח תשעה וכלב -- שעם הכלב, מותרין. אבל העשרה שכנגדו -- אם יש אחד מהן דמו כדמי הכלב, או יתר על דמי הכלב, מוציאו מן העשרה כנגד הכלב ויהיה מחירו, ושארן מותר; ואם כל אחד ואחד מהן דמיו פחותין מדמי הכלב, הרי העשרה כולן אסורין.

יז) [יח] נשתנה המחיר, כגון שהחליף כלב בחיטים ונעשו סולת -- הרי זה מותר. אתנן כלב ומחיר זונה, מותרין. אתנן זונה ומחיר כלב -- מותרין לבדק הבית, שהרי הן משתנין; אבל גופו של אתנן, לא ייעשה ריקועין לבית -- שנאמר "לכל נדר" (דברים כג,יט), להביא את הריקועים.


Current
  • Daily Lessons
  • Weekly Texts & Audio
  • Candle-Lighting times

    613 Commandments
  • 248 Positive
  • 365 Negative

    PDA
  • BlackBerry
  • iPhone / iPod Touch
  • Java Phones
  • Palm Pilot
  • Palm Pre
  • Pocket PC
  • P800/P900
  • Moshiach
  • Resurrection
  • For children - part 1
  • For children - part 2

    General
  • Jewish Women
  • Holiday guides
  • About Holidays
  • The Hebrew Alphabet
  • Hebrew/English Calendar
  • Glossary

    Books
  • by SIE
  • About
  • Chabad
  • The Baal Shem Tov
  • The Alter Rebbe
  • The Rebbe Maharash
  • The Previous Rebbe
  • The Rebbe
  • Mitzvah Campaign

    Children's Corner
  • Rabbi Riddle
  • Rebbetzin Riddle
  • Tzivos Hashem

  • © Copyright 1988-2009
    All Rights Reserved
    Chassidus.org