הלכות רוצח ושמירת נפש פרק ח

א) מצות עשה להפריש ערי מקלט שנאמר (דברים יט,ב) שלש ערים תבדיל לך, ואין ערי מקלט נוהגות אלא בארץ ישראל.

ב) ושש ערים היו, שלש הבדיל משה רבנו בעבר הירדן ושלש הבדיל יהושע בארץ כנען.

ג) אין אחת מערי מקלט קולטת עד שיבדלו כולן שנאמר (במדבר לה,יג) שש ערי מקלט תהיינה לכם והודיענו משה רבנו שאין שלש שבעבר הירדן קולטות עד שיובדלו שלש שבארץ כנען, ולמה הבדילן אמר הואיל ובאה מצוה לידי אקיימנה.

ד) בימי המלך המשיח מוסיפין שלש אחרות על אלו השש שנאמר (דברים יט,ט) ויספת לך עוד שלש ערים על השלש האלה, והיכן מוסיפין אותן בערי הקיני והקנזי והקדמוני שנכרת לאברהם אבינו ברית עליהן ועדיין לא נכבשו, ועליהן נאמר בתורה (דברים יט,ח-ט) ואם ירחיב ה' אלהיך את גבולך כאשר נשבע לאבותיך ונתן לך את כל הארץ אשר דבר לתת לאבותיך ויספת לך עוד שלש ערים על השלש האלה.

ה) וחייבין בית דין לכוין הדרכים לערי מקלט ולתקן אותם ולהרחיבן ומסירין מהן כל מכשול וכל תקלה ואין מניחין בדרך לא תל ולא גיא ולא נהר אלא עושין עליו גשר כדי שלא לעכב את הבורח לשם שנאמר (דברים יט,ג) תכין לך הדרך, ורוחב דרך ערי מקלט אין פחות משלשים ושתים אמות, ומקלט מקלט היה כתוב על פרשת דרכים כדי שיכירו הרצחנים ויפנו לשם.

ו) בחמשה עשר באדר בכל שנה בית דין מוציאין שלוחים לתקן הדרכים וכל מקום שמצאוהו שנתקלקל מתקנים אותו, ובית דין שנתרשלו בדבר זה מעלה עליהן הכתוב כאילו שפכו דמים.

ז) וכן מושחין בין כל עיר ועיר מערי מקלט בתחילת הפרשתן עד שיהיו משולשות בשווה שנאמר תכין לך הדרך ושלשת את גבול ארצך.

ח) ערי מקלט אין עושין אותן לא עיירות גדולות ולא כרכים גדולים ולא קטנים אלא עיירות בינוניות, ואין מושיבין אותן אלא במקום שווקים ובמקום המים, ואם אין שם מים מכניסין לתוכן מים, ואין מושיבין אותן אלא במקום אכלוסין, נתמעטו אכלוסיהן מוסיפין עליהן, נתמעטו דיוריהן מכניסין לתוכן כהנים לויים וישראלים, ואין פורסין בתוכן מצודות ואין מפשילין בתוכן חבלים, כדי שלא תהיה רגל גואל הדם מצויה שם.

ט) כל ערי הלוים קולטות וכל אחת מהן עיר מקלט היא, שנאמר (במדבר לה,ו) ועליהם תתנו ארבעים ושתים עיר כל הערים אשר תתנו ללוים ארבעים ושמונה עיר, הקישן הכתוב כולן זו לזו לקלוט.

י) ומה הפרש יש בין ערי מקלט שהובדלו למקלט ובין שאר ערי הלוים, שערי מקלט קולטות בין לדעת בין שלא לדעת הואיל ונכנס בהן נקלט ושאר ערי הלוים אין קולטות אלא לדעת, ורוצח הדר בערי מקלט אינו נותן שכר ביתו והדר בשאר ערי הלוים נותן שכר לבעל הבית.

יא) כל עיר הקולטת תחומה קולט כמוה, אילן שהוא עומד בתוך תחום ערי מקלט ונופו נוטה חוץ לתחום משיגיע תחת הנוף נקלט, היה עומד חוץ לתחום ונופו נוטה לתוך התחום משיגיע לעיקרו נקלט, וההורגו שם נהרג עליו, ואף על פי שהתחום קולט אין הרוצח דר בו, שנאמר (במדבר לה,כה) וישב בה, בה ולא בתחומה.

---

הלכות רוצח ושמירת נפש פרק ט

א) הרוג שנמצא נופל בארץ ולא נודע מי הכהו, מניחין אותו במקומו ויוצאין חמשה זקנים מבית דין הגדול שבירושלם שנאמר ויצאו זקניך ושופטיך ומודדין ממנו אל הערים שסביבות החלל, אפילו נמצא בצד עיר זו שהדבר ידוע בודאי שהיא הקרובה מצוה למדוד.

ב) אחר שמודדין ונודעה העיר הקרובה קוברין את הנהרג במקומו וחוזרין זקני ירושלם למקומן, ובית דין של אותה העיר מביאין עגלת בקר משל אנשי אותה העיר ומורידין אותה אל נחל שהוא שוטף בחזקה, וזהו איתן האמור בתורה.

ג) ועורפין אותה שם בקופיץ מאחריה, ובית דין של אותה העיר עם כל זקני העיר אפילו הם מאה הכל רוחצין את ידיהן שם במקום עריפתה של עגלה. ואומרים שם בתוך הנחל בלשון הקודש ידינו לא שפכה את הדם הזה ועינינו לא ראו, כלומר שלא בא לידינו הנהרג הזה ופטרנוהו בלא מזונות ולא ראינוהו והנחנוהו בלא לויה, והכהנים אומרים בלשון הקודש כפר לעמך ישראל אשר פדית ה' ואל תתן דם נקי בקרב עמך ישראל, והולכין להן, והקדוש ברוך הוא מכפר על הדם שנאמר ונכפר להם הדם.

ד) כשמודדין מן החלל מדקדקין במדה ואין מקדדין בה, ואין מודדין אלא לעיר שיש בה בית דין של עשרים ושלשה, ואין מודדין לירושלם שאין ירושלם מביאה עגלה ערופה לפי שלא נתחלקה לשבטים ונאמר באדמה אשר ה' אלהיך נותן לך לרשתה.

ה) נמצא קרוב לירושלם או לעיר שאין בה בית דין מניחין אותה ומודדין אל שאר העיירות הסמוכות לו, נמצא סמוך לספר או לעיר שיש בה גוים אין מודדין כל עיקר שהרי זה בחזקת שהרגוהו גוים.

ו) אין העיר הקרובה מביאה אלא בזמן שמנין העם שבה כמו מנין העיר הרחוקה ממנה אבל אם היו אלו שברחוקה מרובין על אנשי הקרובה ממנה הולכין אחר הרוב והמרובין מביאין העגלה.

ז) אף על פי שהולכין אחר הרוב מן התורה והולכין אחר הקרוב הרוב עודף.

ח) נמצא הנהרג מכוון בין שתי עיירות ואנשי זו כאנשי זו בשוה יביאו עגלה אחת בשותפות ויתנו ויאמרו אם זו היא הקרובה הרי היא שלהן ואלו נתנו להם חלקם מתנה ואם אלו הם הקרובים הרי היא שלהן ואלו נתנו להן חלקם מתנה, לפי שאי אפשר לצמצם ואפילו בידי אדם.

ט) מהיכן מודדין מחוטמו, נמצא גופו במקום אחד וראשו במקום אחר מוליכין הגוף אצל הראש וקוברים אותו במקומו, וכן כל מת מצוה מוליכין גופו אצל ראשו ונקבר במקומו.

י) נמצאו מתים רבים זה בצד זה מודדין מחוטמו של כל אחד ואחד מהן ואם היתה עיר אחת קרובה לכולם מביאה עגלה אחת על כולן, נמצאו זה על גבי זה מודדין מן העליון כמות שהן מונחין.

יא) נאמר כי ימצא חלל, לא חנוק ולא מפרפר שאין זה נקרא חלל, באדמה, לא טמון בגל, נופל, לא תלוי באילן, בשדה, לא צף על פני המים, לא נודע מי הכהו, הא אם נודע לא היו עורפין.

יב) אפילו ראה ההורג עד אחד אפילו עבד או אשה או פסול לעדות בעבירה לא היו עורפין, לפיכך משרבו הרצחנים בגלוי בטלה עגלה ערופה.

יג) עד אחד אומר ראיתי ההורג ועד אחד הכחישו ואמר לו לא ראיתה היו עורפין, במה דברים אמורים בשבאו שניהם כאחת אבל אם אמר אחד אני ראיתי את ההורג הרי זה נאמן כשנים לענין זה ואם בא אחר כך עד אחד והכחישו ואמר לו לא ראיתה אין משגיחין על דברי האחרון ואין עורפין.

יד) באו שנים אחר שהעיד האחד והכחישוהו ואמרו לו לא ראיתה הרי הן כשתי עדיות המכחישות זו את זו ועורפין. אשה אומרת ראיתי את ההורג ואשה אחרת מכחשת אותה ואומרת לא ראית היו עורפין, בין שבאו שתיהן כאחת בין שבאו זו אחר זו. שנים אומרים ראינו ואחד אומר להן לא ראיתם אין עורפין, אחד אומר ראיתי ושנים אומרים לו לא ראיתה היו עורפין.

טו) במה דברים אמורים בשהיו שלשתן כשרים או פסולים אבל אם אמר עד אחד ראיתי ההורג ושתי נשים או שני פסולים אומרים לו לא ראיתה אין עורפין.

טז) שתי נשים או שני שתי נשים או שני ועד אחד מכחישם ואומר לא ראיתם עורפים, שאפילו מאה נשים או מאה פסולים ועד אחד מכחיש כולן הרי אלו כעד אחד ועד אחד.

יז) שלש נשים או שלשה פסולים אומרים ראינו ההורג וארבע נשים או ארבעה פסולים אומרים לא ראיתם עורפין, זה הכלל בפסולין הלך אחר רוב המניין בכל מקום.

---

הלכות רוצח ושמירת נפש פרק י

א) אין דין עגלה ערופה נוהג אלא בארץ ישראל וכן בעבר הירדן.

ב) עגלה ערופה בת שתי שנים או פחות אבל אם היתה בת שתי שנים ויום אחד פסולה, ואין המומין פוסלין בה, ואף על פי כן אם היתה טריפה פסולה, כפרה נאמר בה כקדשים.

ג) כל העבודות פוסלות את העגלה כמו שפוסלין בפרה אדומה, שנאמר אשר לא עובד בה אשר לא משכה בעול, ולמה נאמר עול מאחר שנאמר אשר לא עובד בה שהוא כולל העול עם שאר עבודות, שהעול פוסל בין בשעת מלאכה בין שלא בשעת מלאכה כיון שמשכה בעול טפח נפסלה אף על פי שלא חרש בה ולא עשה בה מלאכה ושאר עבודות אינן פוסלין אלא עד שעת מלאכה.

ד) כל מלאכה שהיא לצרכה כגון שפרש טליתו עליה מפני הזבובים אינו פוסלה וכל שהיא שלא לצרכה כגון שפרש טליתו עליה לנושאה פסולה, וכן כל כיוצא בזה, כמו שביארנו בהלכות פרה אדומה.

ה) אין עורפין את העגלה אלא ביום לפי שנאמר בה כפרה כקדשים, וכל היום כשר לעריפת העגלה, ואין עורפין שתי עגלות כאחת שאין עושין מצות חבילות חבילות.

ו) עגלה ערופה אסורה בהנייה ונקברת במקום עריפתה, ומשתרד לנחל תיאסר בהנייה אף על פי שעדיין לא נערפה, ואם מתה או נשחטה אחר ירידתה הרי זו אסורה בהנייה ותקבר.

ז) נמצאו עדיה זוממין הרי זו מותרת בהנייה, כיצד, כגון שאמר עד אחד אני ראיתי את ההורג ובאו שנים והכחישוהו ואמרו לו לא ראית והפרישו את העגלה והורידוה לנחל לערפה על פיהם ואחר כך הוזמו השנים הרי זו מותרת בהנייה.

ח) נמצא ההורג עד שלא תערף העגלה תצא ותרעה בעדר, נמצא אחר שנערפה תקבר במקומה, שעל הספק באה מתחילתה, כפרה ספיקה והלכה לה, ואף על פי שנמצא הרוצח אחר עריפתה הרי זה יהרג שנאמר (דברים כא,ט) ואתה תבער הדם הנקי מקרבך.

ט) הנחל שנערפה בו העגלה אסור בזריעה ועבודה לעולם שנאמר אשר לא יעבד בו ולא יזרע, וכל העובד שם עבודה בגופה של קרקע כגון שחרש או חפר או זרע או נטע וכיוצא באלו לוקה. ומותר לסרוק שם פשתן ולנקר שם אבנים, שזה כמי שארג שם בגד או תפרו שאינה מלאכה בגוף הקרקע, לכך נאמר לא יעבד ולא יזרע, מה זריעה בגופה של קרקע אף כל עבודה שנאסרה שם אינה אלא בגופה של קרקע.

י) אנשי עיר קרובה שנתאחרו ולא הביאו עגלה ערופה כופין אותן ומביאין ואפילו לאחר כמה שנים, שחייבי עגלה ערופה שעבר עליהן יום הכפורים חייבים להביא אחר יום הכפורים.