הלכות טומאת מת פרק כ

א) שלושה דברים מצילין באוהל המת -- צמיד פתיל, ואוהלין, ובלועין. הבלועין -- מצילין על הטהורין, שלא ייטמאו; ומונעין את הטומאה, שלא תצא ותטמא. אבל צמדי פתיל ואוהלין -- מצילין על הטהורין, שלא ייטמאו; ואינן מונעין את הטומאה, שלא תצא ותטמא אחרים.

ב) כיצד, בית טמא שיש בו כלי מוקף צמיד פתיל -- כל שבתוך הכלי טהורין; וכן אם היה שם אוהל בתוך הבית, כל הכלים שבתוך האוהל טהורין. אבל אם היה כזית מן המת נתון בכלי, ומוקף עליו בצמיד פתיל, והכניסו לבית -- הבית טמא; וכן אוהל בתוך אוהל, וכזית מן המת באוהל הפנימי -- כל הכלים שבאוהל החיצון טמאים.

ג) [ב] אבל הבלועין -- מצילין על הטהורים, ומונעין את הטומאה. כיצד, כלב שאכל בשר המת, ונכנס לבית -- הבית טהור; בלע טבעת, אפילו אדם שבלע טבעת, ונכנס לאוהל המת -- אף על פי שנטמא טומאת שבעה, הטבעת טהורה.

ד) וכן כל הבלועין בחיה ובבהמה ובעופות ובדגים, מצילין כל זמן שהם חיים; ואם מתו, ובשר המת בתוך מעיהם, או הכלים -- הרי הם כמו שאינו בלוע. [ג] נשחט רוב אחד בעוף, ורוב שניים בבהמה -- אף על פי שעדיין הן מפרכסין, הרי הם כמתים, ואינם מצילין על הכלים הבלועים, ולא מונעין את הטומאה שבתוך מעיהם שלא תטמא.

ה) [ד] וכמה תשהה הטומאה במעיהם, ותהיה מטמאה כשימותו -- בכלב, שלושה ימים מעת לעת; ובשאר חיה ובהמה ועופות ודגים, יום אחד מעת לעת. במה דברים אמורים, בשנשאר בשר המת בתוך מעיהם; אבל זאב שבלע תינוק, והקיאו דרך בית הרעי -- הבשר טהור, והעצמות בטומאתן.

ו) [ה] אין הבלועין ניצלין אלא בבטן נפש חיה, כמו שביארנו; אבל הבלועין בגוף הכלים והאבנים, אינם ניצלין. כיצד, כוש שנבלעה בו הצינורה של מתכת, ומלמד שנבלע בו הדרבן, ולבינה שהייתה טבעת מובלעת בתוכה, ונכנסו לאוהל המת -- ניטמאו, אף על פי שאינן נראין, והרי הם מחופין: שאין הבלועין בכלים ניצלין אלא בצמיד פתיל. וכן מחט או טבעת שהיו מובלעין בטפילת התנור, ונטמא התנור באוהל המת, או שנפלה טומאה לאווירו -- נטמאו הכלים שבתוך הטפילה; ואם היה התנור מוקף בצמיד פתיל -- הואיל והתנור טהור, אף הכלים המובלעין בטיט שעל גביו טהורים.

ז) וכן חבית המוקפת צמיד פתיל, והייתה מחט או טבעת במגופת החבית מצידה -- הרי אלו טמאין, ואין ניצלין באוהל המת. היו במגופת החבית כנגד פיה -- אם היו נראין לתוך החבית ואינן יוצאין לאווירה, טהורין; ואם יצאו לאווירה, טמאין -- שאין כלי חרס המוקף צמיד פתיל מציל על הכלים שבתוכו, כמו שיתבאר. ואם יש תחתיהן כקליפת השום -- אף על פי שהם שוקעין לתוך אווירה, הרי אלו טהורין.

ח) [ו] כל הבלועין בקרקעיתו של בית -- הרי הן טמאין, ואין ניצלין: שקרקע האוהל כמוהו, עד התהום -- מה שאין כן בכתליו, כמו שיתבאר. כיצד, הטומאה בבית, וכלים הטמונים בקרקעיתו -- אפילו תחת מאה אמה, טמאים. אם יש במקומן טפח על טפח -- טהורין, שהרי הן תחת אוהל אחד: למה זה דומה, לעלייה שעל גבי הבית, וטומאה בעלייה -- שהבית טהור.

ט) וכן אם חלק הבית במחיצה מכלפי ארצו, והייתה הטומאה בין המחיצה והארץ -- כלים שבבית למעלה מן המחיצה טמאין, שאין האוהלים מונעין הטומאה כמו שביארנו. הייתה הטומאה למעלה מן המחיצה -- כלים שבין המחיצה והארץ טהורין, שהאוהל מציל; ואם אין בין מחיצה לארץ גובה טפח -- הרי הם כטמונים בקרקע הבית, וטמאים.

י) [ז] ביב שהוא קמור תחת הבית, ויש בו פותח טפח, ויש בפתחו שהוא חוץ לבית פותח טפח, והייתה טומאה בתוכו -- הבית טהור; הייתה טומאה בבית, מה שבתוכו טהור.

יא) היה בו פותח טפח, ואין ביציאתו פותח טפח, והייתה טומאה בתוכו -- הבית טמא; טומאה בבית -- מה שבתוכו טהור, שאין דרכה של טומאה להיכנס. אין בו פותח טפח, ואין ביציאתו פותח טפח, וטומאה בתוכו -- הבית טמא, כאילו היא בתוך הבית; טומאה בבית, מה שבתוכו טמא -- מפני שהן ככלים הטמונים בקרקע, וקרקע הבית כמוהו עד התהום.

יב) [ח] שתי חבייות, וכחצי זית בכל אחת, ומוקפות צמיד פתיל, ומונחות בתוך הבית -- הן טהורות, שאין חצי שיעור מטמא; והבית טמא -- שהרי יש בבית כזית, ואין צמיד פתיל לטומאה. ואינן מיטמאות מחמת הבית, שהרי הן מוקפות צמיד פתיל. נפתחה אחת מהן -- היא והבית טמאין, וחברתה טהורה.

יג) וכן שני חדרים שהן פתוחים זה לזה ולבית, וכחצי זית בפנימי או באמצעי, וכחצי זית בחיצון -- החיצון טמא, והפנימי והאמצעי טהורין; כחצי זית בפנימי, וכחצי זית באמצעי -- הפנימי טהור, והאמצעי והחיצון טמאים: שדרך הטומאה לצאת, ואין דרכה להיכנס.