הלכות שאר אבות הטומאות פרק יח

א) כל שאתה יכול לרבות ספקות וספק ספקות -- ברשות הרבים, טהור; וברשות היחיד, טמא. כיצד, נכנס למבוי והטומאה בחצר, ספק נכנס לחצר ספק לא נכנס, טומאה בבית, ספק נכנס לבית ספק לא נכנס, ואפילו נכנס, ספק הייתה שם בעת שנכנס ספק לא הייתה, ואם תאמר הייתה שם, ספק יש בה כשיעור ספק שאין בה, ואם תאמר יש בה, ספק שהיא טומאה ספק אינה טומאה, ואפילו היא טומאה, ספק נגע ספק לא נגע -- ספקו טמא: שהמבוי רשות היחיד.

ב) תשעה צפרדעים ושרץ אחד ברשות היחיד, ונגע באחד מהן, ואינו יודע איזה הוא -- ספקו טמא; תשעה שרצים וצפרדע אחד ברשות הרבים, ונגע באחד מהם -- ספקו טהור. זה הכלל -- כל ספק ברשות הרבים, טהור עד שיאמר נטמאתי בודאי; וכל ספק ברשות היחיד, טמא עד שיאמר ודאי שלא נטמאתי.

ג) לפיכך עצמות המת ועצם נבילה ברשות הרבים, או גוש מארץ טהורה וגושים מבית הפרס או מארץ העמים, ונגע באחד מהן או הסיטו, ואין ידוע במה נגע מהן ובמה הסיט; כזית מן המת וכזית מן הנבילה, והאהיל על אחד מהם ואין ידוע על איזה מהם האהיל; שני שבילין אחד טמא ואחד טהור, הלך באחד מהם ואין ידוע באיזה הלך; או שנגע באדם בדרך, ואין ידוע אם הוא טמא ואם הוא טהור; או שהיו שני אנשים אחד טמא ואחד טהור, ונגע באחד מהם ואין ידוע באיזה מהם נגע: בכל אלו הספקות, טהור.

ד) [ג] המוצא מת מושכב לרוחבו של דרך -- אם היה שלם, והוא מן הקצה אל הקצה -- הרי זה טמא לתרומה, שחזקתו שנגע; היה לו מקום לעבור, או שהיה משובר ומפורק שאפשר שיעבור בין שוקיו ופרקיו -- הרי זה טהור. ואם היה קבר לכל רוחב הדרך -- הקבר מצרפו, והעובר שם טמא: שאין זה כשאר ספקות, אלא חזקתו שנגע.

ה) [ד] שרץ שנמצא במבוי -- מטמא למפרע, עד העת שיאמר בדקתי את המבוי הזה ביום פלוני ולא היה בו שרץ: אפילו כיבדו, ולא בדקו -- הרי זה מטמא למפרע, מקודם הכיבוד. במה דברים אמורים, שמצאו יבש; אבל אם מצאו לח -- אינו מטמא למפרע אלא עד שעה שאפשר שימות בה, ויהיה עתה לח בעת שנמצא.

ו) [ה] שני רוקין ברשות היחיד, אחד טהור ואחד מן הרוקין הנמצאין שגזרו עליהן טומאה כמו שביארנו, ונגע באחד מהם או הסיטו, ואין ידוע איזה מהן -- תולין עליו את התרומה, מפני שהם שני ספקות: ספק בטהור נגע, ספק בנמצא; ואם תאמר בנמצא -- ספק שהוא טמא, ספק שהוא טהור.

ז) היו שני הרוקין ברשות הרבים -- אם היו נגובין ומונחין שם ונגע באחד מהן, ספקו טהור. נשא אחד מהן, תולין עליו -- שהרי משנשאו, אינו מונח ברשות הרבים. וכן אם היה אחד מהם לח, ונתלה בו הרוק הלח -- תולין עליו: שהרי אינו מונח ברשות הרבים כדי שיהיה ספקו טהור, אלא הרי הוא על בגדו.

ח) כבר ביארנו שאם נגע ברוק הנמצא או נשאו או הסיטו, בכל מקום -- שורפין עליו את התרומה כבית הפרס וכיוצא בה, ששורפין על ודאי מגען בכל מקום.

ט) [ו] מי שישב ברשות הרבים, ובא אחד ודרס על בגדיו, או שרקק ונגע בו הרוק -- על הרוק, שורפין את התרומה. ועל בגדיו, הולכין אחר הרוב: אם רוב העיר טמאין, בגדיו מדרס; ואם רוב העיר טהורים, טהור.

י) [ז] מי שאבד לו כלי, ומצאו ברשות היחיד -- הרי זה מדרס, וטמא טמא מת. אבד לו ברשות הרבים, ומצאו ברשות הרבים -- אם אבד ביום, ומצאו בו ביום -- טהור; אבד ביום ומצאו בלילה, או שאבד בלילה ומצאו ביום, או שאבד ביום ומצאו ביום של אחריו -- הרי זה בחזקת טמא. זה הכלל -- כל שעבר עליו הלילה או מקצתו, טמא.

יא) [ח] הניח כלי או שכחו ברשות הרבים -- אף על פי שעבר עליו הלילה, טהור; הניחו או שכחו ברשות היחיד -- הרי זה טמא מדרס, וטהור מטמא מת. ומפני מה לא החמירו בשוכח ומניח כמאבד -- מפני שאינו דבר מצוי תמיד, לא גזרו עליו. [ט] המאבד ומצא בתוך הבית -- הרי זה טהור, מפני שהוא בחזקת שימור.

יב) [י] השוטח כלים ברשות הרבים, הרי אלו טהורין. וברשות היחיד, טמאים -- שמא נגעו בהם טמאים; ואם היה משמרם, טהורים. נפלו והלך להביאם -- טמאים, שהרי נעלמו מעיניו. וכן מי שאבדו כליו ברשות היחיד, ומצאם אפילו בו ביום -- הרי הם מדרס וטמא מת, כמו שביארנו.

יג) [יא] שוטה אחת בעיר, או נוכרית -- כל הרוקין שבעיר בחזקת טומאה לעולם, בכל מקום. [יב] מי שדרסה אישה על בגדיו, או שישבה עימו בספינה -- אם מכירתו שהוא אוכל בתרומה, כליו טהורין; ואם לאו, ישאלנה.

יד) [יג] מי שישן ברשות הרבים, ועמד -- כליו טהורין. [יד] נגע ברשות הרבים באחד בלילה, ואין ידוע אם חי אם מת, ובשחר עמד, ומצאו מת -- הרי זה טמא: שכל הטומאות, כשעת מציאתן. ואם ראוהו חי בערב, ובשחר מצאו מת -- הרי זה ספק ברשות הרבים, וטהור.

טו) המסוכן ברשות היחיד, ונתעלף ואין ידוע אם מת או עדיין הוא חי, והוציאוהו לרשות הרבים, וחזרו והכניסוהו לרשות היחיד -- כשהוא ברשות היחיד, ספקו טמא; וכשהוא ברשות הרבים, ספקו טהור. מעשה באחד שהיה מסוכן, והוליכוהו מעיר לעיר במיטה, והיו כיתות מתחלפות תחתיו, ובאחרונה נמצא מת; ולא טימאו חכמים אלא כת אחרונה בלבד.

טז) טמא שהיה עומד ומדבר על הבור, וניתזה צינורה מפיו, ספק הגיעה לבור, ספק לא הגיע -- אם היה בור של שמן, ספקו טמא ברשות היחיד; ואם היה בור של יין, ספקו טהור בכל מקום -- מפני ששפת הבור קולטת.

---

הלכות שאר אבות הטומאות פרק יט

א) שני שבילין אחד טמא ואחד טהור, הלך באחד מהן ואין ידוע באיזה מהן הלך, ועשה טהרות ונאכלו, והזה שלישי ושביעי וטבל וטהר, והלך בשני ועשה טהרות -- הרי אלו טהורות; ואם קיימות הראשונות -- אלו ואלו תלויות, שבודאי שאחד מן הטהרות טמא. ואם לא טהר בינתיים, הראשונות תלויות; והשנייות יישרפו -- שהרי הן טמאות בודאי, שזה טמא הוא מפני שהלך בשני שבילין.

ב) וכן הצפרדע והשרץ ברשות הרבים, ואין צורתן ניכרת ואין ידוע איזה הוא השרץ, ונגע באחד מהם ועשה טהרות ונאכלו, וטבל ונגע בשני ועשה טהרות -- הרי אלו טהורות; ואם קיימות הראשונות, אלו ואלו תלויות. ואם לא טבל בינתיים -- הראשונות תלויות, והשנייות יישרפו.

ג) [ב] שני שבילין אחד טמא ואחד טהור, הלך באחד מהן ועשה טהרות, ובא חברו, והלך בשני ועשה טהרות -- אם באו ונשאלו זה אחר זה -- מורין לכל אחד מהן בפני עצמו, שהוא טהור; באו שניהן כאחת, או שבא האחד ושאל עליו ועל חברו ואמר שניים היינו ובשני השבילים הלכנו ושתי טהרות עשינו -- הרי שניהן טמאין, וטהרות שעשו יישרפו.

ד) וכן אם נטמאו בטומאה קלה. כיצד, שני כיכרים אחד טמא ואחד טהור, אכל את אחד מהן ועשה טהרות, ובא חברו, ואכל את השני ועשה טהרות -- אם נשאלו זה אחר זה, שניהם טהורין: מפני שהן ספק דברי סופרים, שהוא מכלל הספקות שטיהרו חכמים כמו שביארנו.

ה) נשאלו שניהם כאחת, או ששאל עליו ועל חברו -- שניהם טמאין מספק, וטהרותיהן נשרפות: שהרי ודאי אחת מהטהרות טמאה. ואפילו כיכר אחת טמאה שנתערב במאה כיכרות טהורין -- הרי כולן טמאין, ויישרפו.

ו) [ג] כיכר טמא שנתערב בתשעה כיכרות טהורין, ובאו חמישה בני אדם ואכלו חמישה כיכרות מהם, ובאו חמישה בני אדם אחרים ואכלו החמישה הנשארים -- הרי הראשונים טמאים, שאין להם אנשים אחרים שיתלו בהם; והחמישה האנשים האחרונים טהורין, מפני שהם תולין בראשונים.

ז) [ד] שני שבילין אחד טמא ואחד טהור, והלכו בהם שני אנשים איש אחד טהור ואיש אחד טמא, אפילו היה האחד תלוי -- הרי זה הטהור תולה בתלוי; ואומרין זה הטהור, הלך בשביל הטהור והרי הוא בטהרתו, וזה התלוי, הלך בשביל הטמא -- ואף על פי שנשאלו שניהם כאחד.

---

הלכות שאר אבות הטומאות פרק כ

א) כל מקום שהוא רשות הרבים לעניין שבת, כך הוא רשות הרבים לעניין טומאה. [ב] ארבע אמות הסמוכות לרשות הרבים, הרי הן כרשות הרבים לטומאה; וכן הכרמלית, כגון הים והאצטוונית -- הרי הן כרשות הרבים לטומאה.

ב) [ג] יש שם מקומות -- אף על פי שהן רשות היחיד לשבת, הרי הן כרשות הרבים לעניין טומאה; ואלו הן: השבילין המפולשין לשיחין ולבורות ולגיתות, והבקעה המוקפת גדר בימות החמה; ובסילקי מלכים -- שהוא בניין רחב הרבה לעמוד בו אנשי המרכבה, ויש לו פתחים הרבה פתוחים לרשות הרבים; והפורן -- והוא הבניין הגדול שיש לו שני פתחים זה כנגד זה, וחצר שהרבים נכנסין בפתח זה ויוצאין בפתח אחר.

ג) וכן מבואות היורדין לים או לנהר, אף על פי שהן גדורין מכאן ומכאן ורבים מטפסין ועולין בהן, והבימוסות, והמרחצאות -- הרי הן כרשות הרבים לטומאה. וכן כל העזרה, כרשות הרבים לטומאה.

ד) גינות העיר שדרך העיר עוברת עליהן, רשות הרבים לטומאה. [ה] הגינה -- בזמן שהיא משתמרת, רשות היחיד; ובזמן שאינה משתמרת, רשות הרבים לטומאה.

ה) וכן בסילקי גדולה -- בזמן שפותחין אותה, רשות הרבים לטומאה; ובזמן שנועלין אותה, רשות היחיד לכול.

ו) הבקעה המוקפת גדר -- בימות הגשמים, רשות היחיד לשבת ולטומאה; ואם לא הייתה מוקפת, הרי היא רשות היחיד לטומאה בלבד. ובקעה שעברו עליה ימות הגשמים -- הרי היא רשות היחיד לטומאה, אפילו בימות החמה. ואלו הן ימות החמה, משתיעקר התבואה מתוכה; ואלו הן ימות הגשמים, משתרד רביעה שנייה.

ז) בין העיגולים של ענבים לזוגין, רשות הרבים לטומאה. [ז] כרם -- שלפני הבוצרים, רשות היחיד; ושלאחר הבוצרים, רשות הרבים לטומאה. אימתיי, בזמן שהרבים נכנסים ברוח זו ויוצאים ברוח שכנגדה.

ח) שאר כל המקומות חוץ מאלו שביארנו דינם -- כשם שהם רשות היחיד לשבת, כך הם רשות היחיד לעניין טומאה. [ח] ויש מקומות שאינן רשות היחיד לשבת, ואף על פי כן הם רשות היחיד לעניין טומאה -- מפני שאין העם משתמשין בהן; ואלו הן -- האילנות וחורי רשות הרבים, אף על פי שאין בהן ארבעה על ארבעה.

ט) כיצד, אילן שהיה עומד ברשות הרבים, וטומאה בתוכו, עלה לראשו, ספק נגע ספק לא נגע -- ספקו טמא; הכניס ידו לחור שיש בו טומאה, ספק נגע ספק לא נגע -- ספקו טמא.

י) [ט] חנות שהיא טמאה, ופתוחה לרשות הרבים, ספק נכנס ספק לא נכנס -- ספקו טהור: שכל החנות כמו שרץ המונח ברשות הרבים, שספק מגעו טהור. היו שתי חנייות אחת טהורה ואחת טמאה, ונכנס לאחת מהן, ספק לטמאה ספק לטהורה -- ספקו טמא: שזה ספק רשות היחיד, שהחנות רשות היחיד.

יא) וכן בקעה בימות הגשמים שיש בה שדות הרבה, ובה שדה אחת טמאה, ואמר ספק נכנסתי לאותה שדה, ספק לא נכנסתי -- ספקו טמא: שספק טומאה ברשות היחיד, אפילו ספק ביאה -- טמא.

יב) [י] מקום שהיה רשות היחיד, ונעשה רשות הרבים, וחזר ונעשה רשות היחיד -- כשהוא רשות היחיד, ספקו טמא; וכשהוא רשות הרבים, ספקו טהור.

יג) [יא] דברים שהן ברשות הרבים, הרי הן כרשות הרבים. כיצד, קופה ברשות הרבים גבוה עשרה טפחים, והטומאה בתוכה, ספק נגע ספק לא נגע -- ספקו טהור; הכניס ידו לתוכה, ספק נגע ספק לא נגע -- ספקו טמא. הייתה כפישה נתונה על כתפו, וכיכר תרומה כרוך בסיב או בנייר ונתון לתוכה, ספק נגע בה אחר, ספק לא נגע -- ספקו טמא.

יד) [יב] חמור ברשות הרבים גבוה עשרה טפחים, וטומאה נתונה על גביו, ספק נגע ספק לא נגע -- ספקו טהור; פשט ידו על גביו, ספק נגע ספק לא נגע -- ספקו טמא. וכן סלע המונח ברשות הרבים גבוה עשרה טפחים, וטומאה נתונה עליו, ספק נגע ספק לא נגע -- ספקו טהור; עלה לראש הסלע, ספק נגע ספק לא נגע -- ספקו טמא.

טו) [יג] היה זה רוכב על חמורו וזה רוכב על חמורו, ומהלכין בדרך, ספק נגעו זה בזה, ספק לא נגעו; תינוק טמא מורכב על כתפו של אביו, ותינוק טהור מורכב על כתפו של אביו, והלכו זה בצד זה, ספק נגע ספק לא נגע; חבילה על כתפו, והרוק מודבק בכותל, ספק נגע ספק לא נגע; כלים שטוחין ברשות הרבים למעלה מעשרה, והטמא עובר, ספק הסיט ספק לא הסיט: הכול טהור.