Chassidus.org

Holidays   Shabbat   Chabad-houses   Chassidism   Subscribe   Calendar   Links

הלכות מקוות פרק ח

א) כל המעורב למקוה הרי הוא כמקוה ומטבילין בו, גומות הסמוכות לפי המקוה, ומקום רגלי פרסות בהמה שהיו בהן מים מעורבין עם מי המקוה כשפופרת הנוד מטבילין בהן.

ב) חורי המערה וסדקי המערה מטבילין בהן אף על פי שאין המים שבהן מעורבין עם מי המקוה אלא בכל שהוא.

ג) מחט שהיתה נתונה על מעלות המקוה והיה מוליך ומביא במים כיון שעבר עליה הגל טהורה.

ד) עוקה שבתוך מקוה אם היתה הקרקע המבדלת בין העוקה והמקוה בריאה ויכולה להעמיד את עצמה אין מטבילין במים שבעוקה עד שיהיו מעורבין עם המקוה כשפופרת הנוד, ואם אינה יכולה להעמיד את עצמה אפילו אינן מעורבין אלא בכל שהוא מטבילין בהן.

ה) כותל שבין שני מקואות שנסדק לשנים מצטרפין ואם היה בשניהן ארבעים סאה מטבילין בכל אחד מהן, ואם נסדק לערב אין מצטרפין עד שיהיה במקום אחד כשפופרת הנוד, נפרף הכותל מלמעלה אם נתערבו המים למעלה מן הכותל כקליפת השום על רוחב שפופרת הנוד מצטרפין.

ו) כמה הוא שיעור הנקב שהוא כשפופרת הנוד ברוחב שתי אצבעות בינוניות של כל אדם וחוזרות בו, ואינן בגודל אלא שתי אצבעות ראשונות מן הארבע שבפס היד, כל שיעמוד כשפופרת הנוד ממעט ואפילו בדברים שהן מברייתו של מים, ספק יש בנקב כשפופרת הנוד ספק אין בו אין מצטרפין מפני שעיקר הטבילה מן התורה וכל שעיקרו מן התורה אף על פי ששיעורו הלכה ספק שיעורו להחמיר.

ז) מטהרין את המקואות העליון מן התחתון והרחוק מן הקרוב, כיצד מביאין סילון של חרס או של אבר וכיוצא בהן שאין הסילונות פוסלין את המקוה ומניח את ידיו תחתיו עד שיתמלא מים ומושכו ומשיקו עד שיתערב המים שבסילון עם מי המקוה כאחד אפילו כשערה דיו והרי שני המקואות שהסילון ביניהן כמקוה אחד.

ח) שלש גומות שבנחל התחתונה והעליונה של עשרים סאה והאמצעית של ארבעים ושטף של גשמים עובר בתוך הנחל אף על פי שהוא נכנס לתוכן ויוצא מתוכן אין זה עירוב, ואין מטבילין אלא באמצעית שאין המים הנזחלין מערבין אלא אם כן עמדו.

ט) טיט רך שהפרה שוחה ושותה ממנו הרי זה נמדד עם המקוה, היה עבה עד שאין הפרה שוחה ושותה אינו נמדד עמו.

י) מקוה שיש בו ארבעים סאה מים וטיט מטבילין בטיט ובמים, באי זה טיט מטבילין בטיט הרך שהמים צפין על גביו, היו המים מצד אחד והטיט הרך מצד אחר מטבילין במים ולא בטיט.

יא) כל שתחילת ברייתו מן המים כגון יבחושין אדומין מטבילין בו, ומטבילין בעינו של דג.

יב) מקוה שיש בו ארבעים סאה מכוונות וירדו שנים וטבלו זה אחר זה אף על פי שרגליו של ראשון נוגעות במים הראשון טהור והשני בטומאתו שהרי חסרו המים מארבעים סאה, הטביל בו תחילה סגוס עבה וכיוצא בו והגביהו אם היתה מקצת הסגוס נוגעת במים הרי הטובל באחרונה טהור שהרי המים כולן מעורבין, הטביל בו את המטה וכיוצא בה אף על פי שדחק רגלי המטה בטיט עבה שבקרקע המקוה עד שצפו המים עליה למעלה הרי זו טהורה שהרי לא נטבעו בטיט עד שטבלו במים תחלה, הטביל בו יורה גדולה הרי זו טמאה כשהיתה מפני שהמים ניתזין ויוצאין חוץ למקוה ונמצא חסר מארבעים, כיצד יעשה מורידה דרך פיה והופכה במקוה ומטבילה ומעלה אותה דרך שוליה כדי שלא יהיו המים שבתוכה שאובים ויחזרו למקוה ויפסלוהו.

יג) מקוה שמימיו מרודדין כובש אפילו חבילי קש וחבילי קנים בתוך המים ומן הצדדין עד שיערמו המים למעלה ויורד וטובל לתוכן.

---

הלכות מקוות פרק ט

א) שש מעלות במקואות זו למעלה מזו, הראשון מי גבאים, ומי בורות שיחין ומערות, וכיוצא בהן ממים המכונסין בקרקע אף על פי שהן שאובין ואף על פי שאין בהן ארבעים סאה הואיל ואינו מתטמא אלא לרצון כמו שביארנו הרי הן בחזקת טהורין וכשירין לעשות מהן עיסה הטבולה לחלה וליטול מהן לידים והוא שיטול מהן בכלי כמו שביארנו.

ב) למעלה מהן מי תמצית שלא פסקו אלא עדיין הגשמים יורדין וההרים בוצצין והן נמשכין ונקוין ואינן שאובין אבל אין בהן ארבעים סאה הרי הן כשרין לתרומה וליטול מהן לידים ומטביל בהן את המים שנטמאו, פסקו הגשמים ולא פסקו ההרים מלהזחיל עדיין הן מי תמצית, פסקו ההרים ואינן בוצצין הרי אלו כמי גבאין.

ג) החופר בצד הים ובצד הנהר ובמקום הבצין הרי הן כמי תמצית שלא פסקו.

ד) החופר בצד המעיין כל זמן שהיו באין מחמת המעיין אף על פי שפוסקין וחוזרין ומושכין הרי הן כמי מעיין, פסקו מלהיות מושכין הרי הן כמי גבאין.

ה) למעלה מהן מקוה שיש בו ארבעים סאה מים שאינם שאובין שבו טובל כל אדם טמא חוץ מן הזב הזכר ובו מטבילין את כל הכלים הטמאים ואת הידים שמטביליו לקדש כמו שביארנו.

ו) למעלה מזה המעיין שמימיו מועטין והרבו עליו מים שאובין שוה למקוה שאין מטהרין במים הנמשכין ממנו אלא במים הנקוין ועומדין באשבורן ושוה למעיין שהוא מטהר בכל שהוא שהמעיין אין למימיו שיעור אפילו כל שהן מטהרין.

ז) למעלה מזה המעיין שלא נתערב בו מים שאובין אבל מימיו מוכים כגון שהיו מימיו מרים או מלוחים שהרי הוא מטהר בזוחלים והן המים הנגררים ונמשכין מן המעיין.

ח) למעלה מזה המעיין שמימיו מים חיים שבהן בלבד טובלים בו הזבים הזכרים ולוקחין מהן לטהרת המצורע ולקדש מי חטאת, מה בין מעיין למקוה המקוה אינו מטהר אלא בארבעים סאה והמעיין מטהר בכל שהוא, המקוה אינו מטהר אלא באשבורן והמים הנזחלים ממנו אינן מטהרין והמעיין מטהר בזוחלים, המקוה לא תעלה בו טבילה לזבים והמעיין אם היו מימיו מים חיים הזב טובל בהן.

ט) מעיין שמימיו יוצאין ונמשכין לתוך השוקת ואחר כך יוצאין מן השוקת ונזחלין הרי כל המים שבשוקת ושחוץ לו פסולין, היו מקצתן נמשכין על שפת השוקת אפילו כל שהוא הרי המים שחוץ לשוקת כשרים שהמעיין מטהר בכל שהוא, היו מימיו נמשכין לתוך בריכה שהיא מים ונקוין שם הרי אותה הבריכה כמקוה, היה יוצא חוץ לבריכה הרי זה פסול לזבים ולמצורעים ולקדש מי חטאת עד שידע שיצאו כל מי המקוה שהיו בתוך הבריכה.

י) מעיין שמימיו נמשכין על גבי כלים שאין להן בית קיבול כגון שלחן וספסל וכיוצא בהן הרי זה כמקוה ובלבד שלא יטביל על גבי הכלים.

יא) מעיין שהיו אמות קטנות נמשכות ממנו ורבה עליו מים שאובין לתוך המעיין עד שגברו המים שבאמות ושטפו הרי הן כמעיין לכל דבר, היו מימי המעיין עומדים ואינן נמשכין ורבה עליו מים עד שמשכו ממנו אמות המים הרי המים שמשוכין שוין למקוה לטהר באשבורן בלבד ושוין למעיין לטהר בכל שהוא.

יב) כל הימים מטהרין בזוחלין ופסולין לזבים ולמצורעים ולקדש בהן מי חטאת.

יג) המים הזוחלין מן המעיין הרי הם כמעיין לכל דבר, והמנטפין מן המעיין אף על פי שהן טורדין הרי הם כמקוה ואין מטהרין אלא בארבעים סאה עומדין, ופסולין לזבים ולמצורעים ולקדש בהן מי חטאת, היו הזוחלין מן המעיין מתערבין עם הנוטפין ממנו, אם רבו הזוחלין על הנוטפין הרי הכל כמעיין לכל דבר, ואם רבו הנוטפים על הזוחלין וכן אם רבו מי גשמים על מי הנהר אינן מטהרין בזוחלין אלא באשבורן, לפיכך צריך להקיף מפץ וכיוצא בו באותו הנהר המעורב עד שיקוו המים ויטבול בהן.

יד) נוטפין שעשאן זוחלין כגון שסמך למקוה המנטף טבלא של חרס חלקה והרי המים נזחלין ויורדין עליה הרי הן כשרין, וכל דבר שמקבל טומאה ואפילו מדברי סופרים אין מזחילין בו.

טו) זוחלין שקלחן בעלי אגוז כשרים כשהיו שאין עלי האגוז הלח שהוא צובע חשוב ככלים.

טז) מי גשמים הבאין מן המדרון והנם נזחלין ויורדין אף על פי שהיו מתחילתן ועד סופן ארבעים סאה אין מטבילין בהן כשהן נזחלין עד שיקוו וינוחו באשבורן ארבעים סאה, הרי שהקיף כלים ועשה מהן מחיצות עד שנתקבץ ביניהן ארבעים סאה ממים הנזחלין מן הגשמים הרי זה טובל בהן, וכלים שעשה מהן הגדר לא עלתה להן טבילה.

יז) גל שנתלש מן הים ונפל על האדם או על הכלים אם יש בו ארבעים סאה הרי אלו טהורין לחולין שאין הטובל לחולין צריך כוונה כמו שביארנו בהלכות שאר אבות הטומאות, ואם נתכוון והיה יושב ומצפה עד שיפול עליו הגל עלתה לו טבילה לדבר שנתכוון לו.

יח) אין מטבילין בגל כשהוא באויר קודם שיפול על הארץ ואף על פי שיש בו ארבעים סאה, לפי שאין מטבילין בזוחלים קל וחומר באויר, היו שני ראשי הגל נוגעין בארץ מטבילין בו ואין מטבילין בכיפה שלו מפני שהוא אויר.

---

הלכות מקוות פרק י

א) ספק מים שאובין שטהרו חכמים כיצד, מקוה שנסתפק לו אם נפלו לתוכו מים שאובים או לא, ואפילו ידע בודאי שנפלו ספק יש בהן שלשת לוגין ספק אין בהן, ואפילו ידע בודאי שיש בהן שלשת לוגין ספק שהיה במקוה שנפלו בו ארבעים סאה ספק לא היה הרי זה כשר.

ב) שני מקואות אחד יש בו ארבעים סאה ואחד אין בו נפלו שלשת לוגין מים שאובין לאחד מהן ואין ידוע לאיזה מהן נפלו ספיקו טהור, מפני שיש לו במה יתלה, היו שניהן פחותין מארבעים סאה ונפלו לאחד מהן ואין ידוע לאיזה מהן כל אחד משניהן פסול, שאין לו במה יתלה אם לזה נפלו נפסל ואם לזה נפלו נפסל.

ג) מקוה שהניחו ריקן ובא ומצאו מלא כשר מפני שזה ספק מים שאובין למקוה זה.

ד) צינור שמקלח למקוה והמכתשת נתונה בצדו ספק מן הצינור למקוה ספק מן המכתשת למקוה הרי זה פסול מפני שהפסול מוכח, ואם יש במקוה רובו מים כשרים הרי זה כשר שזה ספק מים שאובים הוא, שהרי יש שם מקוה כשר קבוע.

ה) כל המקואות הנמצאים בארץ העמים פסולין שחזקתן שאובין, וכל המקואות הנמצאים בארץ ישראל במדינות לפנים מן המפתח בחזקת פסולין שאנשי המדינה מכבסים בהן ומטילין לתוכן מים שאובים תמיד, וכל המקואות הנמצאים בארץ ישראל חוץ למפתח בחזקת טהרה שחזקתן מן הגשמים.

ו) הטמא שירד לטבול ספק טבל ספק לא טבל ואפילו טבל ספק יש בו ארבעים סאה ספק אין בו, שני מקואות אחד יש בו ארבעים סאה ואחד אין בו וטבל באחד מהן ואין ידוע באיזה מהן טבל ספיקו טמא לפי שהטמא בחזקתו עד שיוודע שטבל כראוי, וכן מקוה שנמדד ונמצא חסר בין שהיה המקוה ברשות הרבים בין שהיה ברשות היחיד כל הטהרות שנעשו על גביו למפרע טמאות עד שיודע זמן שנמדד בו והיה שלם, במה דברים אמורים כשהיתה הטבילה מטומאה חמורה, אבל אם טבל מטומאה קלה כגון שאכל אוכלין טמאין או שתה משקין טמאין או בא ראשו ורובו במים שאובין או שנפלו על ראשו ועל רובו שלשת לוגין מים שאובין, הואיל ועיקר דברים אלו מדבריהן הרי ספיקו טהור כמו שביארנו, ואף על פי שנסתפק לו אם טבל או לא טבל או שנמצא המקוה חסר לאחר זמן וכיוצא בספיקות אלו הרי זה טהור.

ז) שני מקואות אחד כשר ואחד פסול וטבל באחד מהן מטומאה חמורה ועשה טהרות הרי אלו תלויות, טבל בשני ועשה טהרות הראשונות תלויות כשהיו והשניות טהורות, ואם נגעו אלו באלו ראשונות תלויות ושניות ישרפו, וכן אם נטמא באמצע טומאה קלה שביארנו וטבל בשני ועשה טהרות, אבל אם טבל באחד מהן מטומאה קלה ועשה טהרות ונטמא טומאה חמורה וטבל בשני ועשה טהרות הראשונות טהורות והשניות תלויות, ואם נגעו אלו באלו ראשונות ישרפו והשניות תלויות כשהיו, היה באחד מהן ארבעים סאה ואחד כולו שאוב וטבלו בהן שנים אחד מטומאה חמורה ואחד מטומאה קלה ועשו טהרות הטובל מטומאה חמורה טהרותיו תלויות והטובל מטומאה קלה טהרותיו טהורות, היה אחד טמא וירד לטבול והשני ירד להקר זה שירד לטבול באחד מהן טהרותיו תלויות כמו שביארנו, וזה שירד להקר טהור כשהיה, שזה ספק מים שאובין הוא שמא בשאוב טבל כשהקר ונטמא.

ח) שני מקואות של עשרים עשרים סאה אחד שאוב ואחד כשר הקר באחד מהן ועשה טהרות הרי אלו טהורות, הקר בשני ועשה טהרות הרי אלו ישרפו, שהרי ודאי בא ראשו ורובו במים שאובין כמו שביארנו.